“יכולתם לטפל ולחזק את אגף השיקום, אגף שקורס תחת עומס. העובדים והעובדות המסורים נמתחים עד קצה גבול היכולת שלהם. הם מתריעים כבר חודשים רבים כי האגף על סף קריסה.
“אני איתך לחלוטין, אני בצד של הנכים. בואו נחשוב בהיגיון כי יש לנו את (ג), ואפשר לכתוב שם הנחה כי (ג) פרוץ.
“אבל אותם הורים לא התמודדו רק עם הקושי האדיר של גידול ילד עם מוגבלות קשה; הם נאלצו להתמודד גם עם אטימות, עם מדיניות שלא ראתה אותם, שלא הכירה בצורך הבסיסי ביותר, עם מציאות שבה דווקא מי שלא מסוגל להפעיל כיסא ממונע בעצמו, שהמצב שלו הוא כל כך קשה, נשללה ממנו הזכות לקבל כיסא כזה, כאילו עצם המוגבלות הקשה היא סיבה להדרה נוספת.
“תרשו לי לדבר ולפנות לחברה שלי בערבית לגבי הצעת החוק הזאת, שבאמת היא הצעה ראויה. וכולי תקווה באמת שתוך תקופה קצרה נצליח להגיע לקריאה שנייה ושלישית, ובאמת ניתן פתרון ועזרה אמיתית וחשובה לאנשים שבאמת לרוב חיים בתוך מצוקה גם רגשית וגם כלכלית, והם חיים לרוב על קצבת הנכות.
“התוכנית המבזה הזאת של האוצר תוציא ממעגל הזכאות הרבה מאוד זכאים היום. היא תוציא את מי שמגיע לגיל הפרישה, היא תחייב בתשלומי הורים, היא תבטל קצבאות זמניות למי שחלילה נפצע עכשיו וצריך גמלת ניידות – הוא לא יוכל לצאת מהבית, כי הוא על כיסא גלגלים.
“אפשר שהכוונות היו טובות, אך התוצאות לא היו כאלה, והייתה פגיעה ישירה וקשה בעשרות אלפי זכאים. במקום להביא פתרון נוצרה בעיה מאוד כואבת.
“זו אינה רק רפורמה טכנית, זהו תיקון עוול מתמשך, מהלך שנועד להשיב את הזכות לחניה, נגישות הוגנת, ושמורה למי שבאמת זקוק לה.
“כיצד המשרד, משרד הביטחון, מתכנן להבטיח מענה חקיקתי הנותן מענה שיקומי מקיף לנכי צה"ל, בדגש על בני המשפחות, וזה לאחר רפורמת נפש אחת, שאנחנו מבינים שהיא כבר צריכה לעבור שדרוגים אל מול היקף הפצועים שיש בצה"ל?
“אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ביטון, בטרם אתייחס ספציפית לשאילתה החשובה של חבר הכנסת ביטון, אני מבקש לחדד עיקרון מרכזי שמנחה את העשייה שלנו: שיקום הפצועים והפצועות של מערכת הביטחון נמצא בראש סדר העדיפויות. של משרד הביטחון מתוך המענה ההולם לנכי צה"ל והטיפול בסוגיות הרווחה שלהם – מתן המענה הזה הוא מרכיב מרכזי לא רק בחוסן החברתי שלנו, אלא גם בביטחון הלאומי שלנו.
“אני רוצה לומר באופן ברור: אנשים עם מוגבלות אינם נטל, הם לא בעיה – הם בני אדם, אזרחים, הורים, תלמידים, עובדים, שכל מה שהם מבקשים הוא הזכות לחיות את חייהם בכבוד.
“אני חושב שמדינתנו זכתה שפועלים בקרבה מאות ארגונים, ארגוני חסד, מוסדות רווחה וחינוך המונגשים ומותאמים לאנשים עם מוגבלויות.
“בתי הלוחם, צריך לדעת, הם מקומות שבהם נרקמת קהילה המבוססת על חוויות משותפות, ויש בה רוח של העצמה ואחווה המסייעת ללוחמים שלנו להגיע לשיקום אמיתי ולחזור לשגרה, למעגל התעסוקה וללימודים.
“ואז הם מגיעים לבית הלוחם, ושם לראשונה הם לא לבד. לא זרים ולא חריגים. שם מתחיל מה שלא קורה בשום מקום אחר. לא רק טיפול, אלא תיקון. לא רק שיקום הגוף, אלא גם חידוש הרוח.
“אני רוצה להעביר מסר חד וברור מעל במה זו לכל העוסקים במלאכה: גיבורי המלחמה, שהם עטרת ראשנו, אסור שרוחם תיפול. יש לפעול ברוחב לב ובנפש חפצה ולהתאים חליפה לפי מידה לכל אחד מהם.
“אבל אנחנו צריכים לטפל גם ב-300 פגועי ראש טיפול מיוחד וכוללני, כי הפגיעה הזאת היא נדירה ומשמעותית - -
“אך עם כל זאת, אדוני היושב-ראש, מצער אותי שיש אוכלוסייה שלא חושבים עליה – אוכלוסיית מקבלי הגמלאות, שכידוע צריך גם להם לעדכן את הדיסרגרד שלהם.
“ואני מעלה את הסוגיה הזאת כי אני לא יודע למה לבחור עם מוגבלות לא צריך לדאוג להסעה, שיגיע למקום, למע"ש, שיבלה כמה שעות שם בשביל שלא יהיה לו משעמם בבית.
“אבל שכחנו בדרך את החיים, את אלה ששלחנו וחזרו חיים, אשר נושאים בגופם ובנפשם צלקת וכאב.
“ישנם פערים משמעותיים עדיין בתקני כוח האדם הרפואי באגף השיקום, כשעל כל 4,000 פצועים יש רק רופא מחוזי אחד, כשבפועל במקומות אחרים זה יחס של 1,500 מטופלים לרופא. על כל 750 מטופלים יש רק עובד סוציאלי אחד, כשהיחס הנורמאלי הוא 200 לאחד.
“והסביבה שאנחנו יודעים לייצר צריכה להיות מאוד ידידותית ומכילה. ואנחנו צריכים לעשות כל מה שביכולתנו כדי להעלות מודעות, וליצור סביבה שתיטיב ותשפר עבורם, לאנשים האלה עם המוגבלויות.
“לכן, ההצעה הזאת, מבחינת תכליתה. אמורה לתת פתרון והקלה של ממש לאותם אנשים שמוגדרים כנכים כרוניים, שיש להם אחוזי נכות לצמיתות, שאין סיכוי שמצבם יתהפך ופתאום הם יתחילו להתהלך אם הם למשל קטועי רגל, עיוורים או עם כל מחלה קשה כרונית אחרת שבאמת החולה נמצא בה במצב של רק לשמר את המצב שהוא נמצא בתוכו ושרוי בו ואין סיכוי לשפר את מצבו.
“בגלל שבכל אופן אני חושב שאנחנו בתמימות דעים עם המציעים, עם כל הבית הזה, שנכים שאין סיכוי שהם יכולים להבריא, שלא יעזור שום דבר, עוד שנה, ועוד שנה, התג הזה מגיע להם לצמיתות, בהנחה שלא צומחת רגל או לא צומחת גפה לבד – אז במקרה הזה אין ספק שאנחנו צריכים לאשר להם לצמיתות, וזאת גם המדיניות של המשרד היום.
“איבוד גפה הוא נכות שאפשר להתגבר עליה באמצעות מגוון דרכים, אבל אחת הדרכים החשובות ביותר היא קיומן של תותבות, פרוטזות מתקדמות, שיאפשרו לקטועים חזרה לחיי שגרה ככל שניתן.
“הילד הזה כבר יושב חודש בבית כי הוא לא יכול ללכת לבית ספר. בזכות אנשים טובים הצלחנו לטפל בזה. אבל זה לא התפקיד שלנו, זה התפקיד של המדינה לטפל בזה.
“תחזית זו מחייבת בחינה אודות מוכנות אגף השיקום במשרד הביטחון, איוש תקנים עבור מאות עובדים – עובדים סוציאליים, אנשי רפואה, פיזיותרפיסטים וגם עובדי מינהלה, שידעו לתת מענה בזמן אמת לגל הפניות שיגיעו.
“גורמי המקצוע כבר היום אומרים שאין להם מספיק ציוד וכלים בשביל להתמודד עם הכמות שקיימת היום, ללא קשר למה שקרה לנו אחרי 7 באוקטובר, ויש צורך במאות תקנים חדשים, יש צורך במעטפת אחרת לגמרי.
“כולנו מבינים וכולנו רוצים לסייע לפצועים, שכולם יחזרו ויהיו חלק מהחברה וירגישו טוב, אבל אם הקיצוצים באים במקום שבו ניתנים המענים – לא נוכל, וכבר היום צריך להישיר מבט אל הפצועים ולהגיד להם: מדינת ישראל לא תעזור לכם עד הסוף כי אין לה כסף, בניגוד למה שאמר שר האוצר, שכסף יש בלי סוף, כסף יש מספיק – זה לא.
“אני קורא לממשלה להיערך בדחיפות לקליטת אלפי הנכים החדשים ולתגבר באופן משמעותי את מערך השיקום והרווחה במשרד הביטחון. יש לוודא כי יהיו מספיק תקנים לעובדים סוציאליים, אנשי בריאות הנפש, אנשי מינהלה, שייתנו מענה הולם ומהיר לצרכים הרבים, לצערנו.
“זכויותיהם של אנשים עם צרכים מיוחדים אינן רק סיוע פיזי או רגשי, אלא יש לשים דגש על כבוד, שוויון זכויות, הכלה וקבלת האחר.
“קצבאות הנכות מעליבות, הפקרת הפסיכולוגיה הציבורית והשירות הציבורי למתמודדי נפש מחפירה, תנאי ההעסקה של המטפלים מבזים, וההנגשה לגווניה אטית מדי.
“עד להקמת "בית שלהבת" עמדו שתי אפשרויות בפני הנכים בעלי מוגבלויות בתנועה: או לגור במוסד סיעודי שבו הם אומנם פטורים מדאגה לצרכיהם אך אין להם שום חופש בחירה לגבי הניהול היום-יומי של חייהם, או, אפשרות שנייה, לגור במגורים רגילים בקהילה תוך שהם נוטלים אחריות הניהול חייהם אך אין להם שום מעטפת תומכת, והם צריכים להחזיק את עצמם כלכלית, כולל תשלום מגורים והחזקת עובד זר במקרים רבים, ובמקרים שאין להם עבודה, כל המימון הוא מהקצבה – סליחה, אנחנו כולנו אשמים בכך – הקצבה העלובה שאותה הם מקבלים.
“לבי נצבט מול המציאות שחווים אנשים עם צרכים מיוחדים. מעבר למגבלה שהם סוחבים מידי יום ביומו עליהם לשאת שק משקלות של הערות מזלזלות אשר מאיים להרעיד ולאבד את שיווי המשקל ואת ביטחונם העצמי שגם כך מאוד נמוך.
“לעניות דעתי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לעניות דעתי, את הפרויקט הזה – לא אחד – צריך להרחיב כמה שיותר. וזה הכיוון הנכון לפעול בו.
“כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, תמיכת המדינה באנשים עם מוגבלויות אינה בגדר טובה או צדקה אלא חובה מוסרית, אנושית וחברתית ממדרגה ראשונה. במילים אחרות, זה עניין של צדק חברתי. חברה שאינה מאפשרת לאנשים עם מוגבלויות מימוש עצמי ושוויון מלא, היא עצמה המוגבלת.
“אני רוצה רק לחדד את הזיכרון לכולם: בכנסת הזו, בממשלה האחרונה, עבר חוק ענק, אדיר, היסטורי, לאנשים עם מוגבלויות על סך 2.2 מיליארד שקל, שישנה את החיים לאלפי משפחות, עשרות אלפי משפחות.
“אחרי שהוחלט כבר להנגיש סוף סוף את מערת המכפלה ולשים קץ לזלזול המתמשך בנכים ולכניעה המבישה לוואקף, בני גנץ שוב מתקפל ונכנע לפוליטיקה זולה, ומורה על עצירת ההנגשה במקום לדאוג לציבור הנכים.
“אמש הוכחנו שוב כי ציבור הנכים נמצא בראש סדר העדיפות. יש לי מחויבות עמוקה כלפי ציבור הנכים, ואמשיך לפעול בכדי לוודא שכל ההתחייבות כלפיהם יקוימו.