עד להקמת "בית שלהבת" עמדו שתי אפשרויות בפני הנכים בעלי מוגבלויות בתנועה: או לגור במוסד סיעודי שבו הם אומנם פטורים מדאגה לצרכיהם אך אין להם שום חופש בחירה לגבי הניהול היום-יומי של חייהם, או, אפשרות שנייה, לגור במגורים רגילים בקהילה תוך שהם נוטלים אחריות הניהול חייהם אך אין להם שום מעטפת תומכת, והם צריכים להחזיק את עצמם כלכלית, כולל תשלום מגורים והחזקת עובד זר במקרים רבים, ובמקרים שאין להם עבודה, כל המימון הוא מהקצבה – סליחה, אנחנו כולנו אשמים בכך – הקצבה העלובה שאותה הם מקבלים.