“היום יורקים עליהם בכבישים, שוברים להם את המאהל. והעיקר הוא בא ומאשים אותנו, ראש ממשלת ישראל, שאנחנו המשסעים והמפלגים. הסלקציה הזו הייתה לאורך כל הדרך – במי עולה איתו למטוס, מי נוסע איתו לאו"ם, עם מי הוא נפגש או לא נפגש, ועכשיו גם בכנס.
“אתה, שמייצג ממשלה שעשתה איפה ואיפה בין משפחות שכולות על פי העמדות הפוליטיות שלהן, בין קהילה לקהילה?
“בואו נשאל מה אנחנו עושים להם עכשיו. למה עמותות צריכות לגייס להם כספים? אתם יודעים שעמותת להושיט יד גייסו כספים לביבס וליהלומי? גיוס המונים. אני מתביישת. בושה ונכלמת. וכל אחד פה צריך להתבייש.
“לא שורדי השבי, חס וחלילה – גיא גלבוע דלל, שסיפר השבוע את סיפור ההישרדות ההרואי שלו, איך הוא שרד התעללות מינית וסבל מהמחבלים בשבי יותר משנתיים – ראש הממשלה, אגב, אפילו לא הזמין אותם אליו, בניגוד לטראמפ; לא לוחמי צה"ל הגיבורים, חס וחלילה – אלפים מהם נכנסו לעזה, סיכנו את חייהם כדי להגן על המולדת, חלקם לא חזר; לא מילואימניקים, חס וחלילה, שעצרו הכול – סגרו עסקים, עזבו משפחות והלכו להגן על המדינה, ועל הגב שלהם אתם מקדמים חוק השתמטות.
“זה כאב כזה שאני אומר לך, אנחנו קודש קודש, עפר תחת רגליהם, כי אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לבוא ולמחות כבן משפחה שלו או שהוא אב שכול חלילה. אף אחד מאיתנו, וצריך לתת להם את כל הקרדיט פה בבית הזה, בבית המשפט, בכל מקום.
“האחרים לא. כאילו אינם מזדהים עם משפחות החטופים.
“לא מגיעה למשפחות האלה ההתעללות הזאת. פשוט התעללות. אתם מדברים על טרור פסיכולוגי של חמאס? זה בדיוק טרור פסיכולוגי.
“מי שלא דאגו כבר שנה וחצי לאלמנות צה"ל, יתומי פעולות איבה ויתומי צה"ל, זה אתם. איפה הייתם עם סדרי העדיפויות שלכם? אתם לא רואים אותם בכלל.
“לקחתם על עצמכם את הבעלות על הכאב, את הבעלות על הדאגה ואת הזעזוע העמוק שמטלטל את נימי נפשכם.
“לא יכול להיות שבבית הזה חבר כנסת ידבר ככה. לא יכול להיות שינרמלו את מצב החטופים. לא יכול להיות, לא יכול להיות. זה לא יהודי, זה לא אנושי בכלל להעלות את הדבר הזה על איזושהי מחשבה הגיונית של בן-אדם.
“אני רוצה שאתה תסתכל עכשיו על התמונות של המשפחות שהיו פה היום ותגיד: לא כך צריכים להתנהג בכן בכנסת ישראל; לא כך צריכים לנהוג במשפחות שכולות; לא כך צריכים לנהוג במשפחות חטופים; ותבקש סליחה. אתה מסוגל?
“ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמדינת ישראל ועם ישראל לא ישכחו ולא יסלחו למי שמצביע נגד, מסתכל על החטופים שחוזרים ושמח – אבל יודע שהוא מוכן לשים על המזבח – על המזבח כקורבן של פחד ומלחמה – את החטופים והחטופות האחרים.
“היא לא סיפרה שהעינויים הביאו אותה לשבירה, שהעלטה המוחלטת הביאה אותה לשבירה, שהתקיפה המינית הביאה אותה לשבירה – מה שהביא אותה לשבירה זה שהיא הרגישה ששכחו ממנה, שהיא חשבה שההנהגה שלה לא שם בשבילה.
“שיקום ויגיד: כך לא מתנהגים לאימא של חטוף, אימא שנלחמת על הבן שלה ברגעים הכי דרמטיים, כשכל יום מפיצים פה רשימה של חטופים, שכן מדברים עליהם, לא מדברים עליהם.
“ולכן, אני מבקש מכל חבריי כאן, אופוזיציה וקואליציה: אנחנו צריכים לכבד את משפחות החטופים, צריכים לחבק אותן, ולהבין ולמצוא דרך להתמודד ולתת לזה פתרון גם כאשר יש מקרים שחורגים מהסדר הרגיל פה ומהתקנון.
“הן מדברות אל יושבי-ראש הוועדה כאילו מזיז להם משהו, כאילו מזיז להם שהן בוכות את החיים שלהן, כאילו מזיז להם שהן דורשות לקבל אחריות, שהן רוצות את הבנים והבנות שלהן. והם מנענעים בראש, מסתכלים באיזו הבנה כזו: אוי, כואב לנו. שתי דקות הפסקה, וחוזרים לדרוס את המדינה.
“הם הקורבנות של המלחמה של 7 באוקטובר, הם הקורבנות של הממשלה, לא אתה.
“נו, אז כשקוראים לדובר צה"ל "דובר החונטה הצבאית", מה הפלא שחברי קואליציה אומרים למשפחות חטופים: תשתקו כבר, דיברתם יותר מדי? מה הפלא שאת עינב צנגאוקר גוררים מתוך חדרי הוועדות כאן בבית הזה?
“הם בוערים, הם זועקים, וזה בדיוק מה שאתה מצפה לראות.
“הסתכלתי לרגע מסביב והיו משפחות חטופים. למעט אברהם בצלאל, לא היה אף חבר כנסת אחד מהקואליציה.
“אבל במקום זה היה פה מופע מביש ביציע של איך לסלק את משפחות החטופים מפה. בושה וחרפה.
“אבל אינני יכול לעמוד כאן ולא לומר שבשעה שאני מברך את אנשי ונשות פורום תקווה, אני שואל את עצמי לאן עוד נגיע בבית הזה ביחס כלפי בני ובנות המשפחות המיוצגות על ידי מטה החטופים, אחרי התמונות המבישות שראינו אתמול ממסדרונות הכנסת.
“אבל רובכם המכריע לא יצא, כאשר במשך שעות הם זעקו מתוך כלובים וביקשו מכם, ביקשו מכם לבוא ולדבר איתם.
“אבל בחלקם מספרים סיפורים כיצד חלק – מזערי, אבל חלק, וחבל שהוא נמצא כאן –חלק מחברי הכנסת שמטיחים בהם האשמות ואומרים להם: אתם נמצאים כאן, אתם רק מחרחרי ריב.
“העובדה ששר בכיר בממשלת ישראל, חבר בקבינט הביטחוני, עשה היום תרגילי התחמקות במשכן רק כדי לא לשמוע דברים קשים מעינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר ובני משפחות חטופים אחרים, זאת בושה עבור כולנו.
“אבל יש מי שלא ראה את התיעוד הזה, או יותר נכון סירב – אלה הם השרים שלנו, שפשוט רוצים לישון טוב בלילה.
“חמלה מינימלית, להיות קשובים למשפחות חטופים – אתם לא מסוגלים? אתם צריכים להגיב? לשמור על מי?
“הן באות לכאן, אנחנו מחבקים אותן ואנחנו מדברים איתן, אבל כשאני מסתכל על הצרכים הבסיסיים שלהן – ולכן אני קורא לשר הבריאות, לשר הרווחה ולשר החינוך לקחת 134 עובדות סוציאליות ועובדים סוציאליים, ולכל משפחה יהיה עובד סוציאלי שכל יום יתקשר למשפחה ויעשה מיפוי וישאל מה צריך, ואיפה הילדים, ובאיזה בית ספר הם נמצאים – להבין שכל המשפחה צריכה טיפול.
“לפעמים יש הרגשה שהם כאילו מדברים, מציגים את החטופים, והם מדברים על הכאב שלהם – בטח אחרי 94 ימים. אי-אפשר באמת לתאר את זה – ואנחנו עושים מעין קאט, ומדברים על – לא משנה, על נושאי דיומא – כל ועדה והחוק שלה או הנושא שהיא מדברת.