“אנחנו למדנו את זה, והחלטנו לשנות ולהפוך את האסטרטגיה, למגינת ליבם של אנשי אגף התקציבים באוצר – אני חייב להודות – וקבענו שהאסטרטגיה היא: עמוד מרכזי – ייצור חקלאי בארץ, ויבוא יהיה עמוד תומך. לצורך זה העברנו החלטת ממשלה, אדוני היושב-ראש, החלטת ממשלה לפני כשנתיים, שקובעת שבתוך עשר שנים – גברתי חברת הכנסת הרכבי – בתוך עשר שנים הייצור החקלאי בישראל של ירקות ופירות יגדל ב-33%.
“להגיד תן לנו את כל הכסף – וסליחה, שאני אומר את זה, כמה מקורבים לצלחת שיושבים שם בארגונים הגדולים, שתמיד יודעים לדאוג לעצמם ולהפקיר אחר כך את החקלאי הקטן בקצה, שאין לו את הלובי החזק של הקיבוץ או של מי שעומד מאחוריו – לזה לא הסכמתי, וזה חוזר למה שאמרתי לך קודם.
“אני חושב שנכון מאוד שאנחנו ניכנס למציאות שבה אנחנו משקיעים את הכספים שדיברת, סדרי הגודל האלו, בתמיכות ישירות חכמות בתחומים שונים, ומול זה תהיה הפחתת הסיוע העקיף על ידי מכסים, מכסות וכו'.
“מדוע לא הוכנה תוכנית תמיכה כפי שהנחה ראש הממשלה?
“עם זאת, התאמות אלו נבחנות באופן מקצועי ומדוד תוך שאיפה לצמצם ככל הניתן את ההשפעות האפשריות על המשק המקומי ולתחום את היקפן באופן שאינו צפוי להביא לפגיעה מהותית בענפי החקלאות בישראל.
“בתקופת הקורונה נסגר השוק המוסדי, חלק ניכר מיבול הבטטות נותר ללא ביקוש, והמגדלים ספגו הפסדים כבדים. למרות שיועד פיצוי בגין פגיעה זו, המגדלים טרם קיבלו אותו.
“הוא הבין כמה החקלאות חשובה, והוא הבין כמה הדרך של פורום קהלת, שחוץ מחורבן הם לא עושים כלום בחיים האלה, היא לא נכונה, והרים את המכסים כדי לשמור על התעשייה ועל הייצור המקומי.
“אין שר אוצר שתומך בחקלאות ובחקלאים, לא היה כזה, אני חושב, הרבה שנים במדינת ישראל.
“כי כשיש חקלאות – קו המחרשה הוא קו הביטחון. החקלאות שומרת על כל רגבי ארץ ישראל. החקלאות זה לא טקסטיל, שאנחנו יכולים לכאורה להסתדר בלי פיתוח טקסטיל. חקלאות היא צורך קיומי של מדינת ישראל בכלל, ובוודאי בחירום.
“אבל אל מול זה, אנחנו נעשה, ככה אמר ראש הממשלה, בצדק רב, נעשה את מה שטראמפ היה עושה במצב דומה וזה מחזקים בתמיכות ישירות את החקלאות, את המחקר ואת הפיתוח, בהקשרים אחרים, את המחלבות, מחזקים את התוצרת המקומית שלנו, כחול לבן, ישראלית. זה מה שצריך לעשות כאשר אין ברירה ופותחים את השוק שלנו.
“יש הצדקה ברורה למעורבות ממשלתית בכל העולם, מארצות הברית וממדינות אחרות שאנחנו משווים את עצמנו אליהן. לחקלאות יש משימה לאומית: ביטחון המזון – אינטרס ציבורי – מוצרי חלב – רכיבים בסיסיים – חייבים להיות נגישים לכל אדם.
“בסוף, המחלבות והרפתות לא יושבות במרכז תל אביב. הן בגליל, בגולן, בעוטף עזה, לאורך כל הגבול עם לבנון. בימים האלה אנחנו צריכים להגיד, פה מהבית הזה: את המקומות האלה צריך לחזק.
“ראשית, נחזק בתמיכות ישירות ובשלל נושאים את החקלאות הישראלית. אחר כך, בהדרגה נפחית את התמיכה העקיפה, קרי המכסים.
“ובגלל שאני רואה בה ערך, אני חושב שהמדינה צריכה לתמוך בה תמיכה ישירה, למי שמשתמש בחקלאות מתקדמת, למי שמכניס שיטות מתקדמות. אני רוצה עידוד השקעות הון לחקלאות, כדי שהחקלאי ילך דווקא למקומות המתקדמים ביותר ויהיה תחרותי.
“זה החוק שעוזר לאנשים הכי שקופים במדינה, אנשים שהיו גדר אנושית – לעזור להם להתפרנס.
“במקום שיהיו נתמכי רווחה, אנחנו דואגים להם לפרנסה הזאת, והם עובדים על הפרנסה.
“אנחנו יודעים מהחקלאים למשל, החקלאים סובלים. רק לאחרונה, כמה נהרגו בשבוע שעבר? אולי שמונה חקלאים נהרגו רק בחקלאות מהטילים, כי גם לא מיירטים אותם שם. הרי הם מוסרים את הנפש שלהם בשביל הפרנסה שלהם, בשביל להביא לנו עד הבית. ומה קורה? אנחנו כמדינת ישראל אומרים אנחנו נביא מטורקיה.
“אדוני היושב-ראש, מכובדיי, מכובדי השר, חברות וחברי הכנסת היקרים, משרד האנרגיה ורשות המים תומכים ואף פועלים רבות על מנת לסייע לחקלאים במדינת ישראל. החשיבות לסייע לחקלאים ולעודד את ענף החקלאות זה הנושא המרכזי שעומד לנגד המשרד.
“ענף החקלאות, בייחוד בישראל, מאפשר ביטחון כמניע כלכלי לצד אספקת מזון מקומית תוך צמצום התלות בגורמים חיצוניים. היתרונות הללו קריטיים בעיתות משבר, אם מדיני, ביטחוני או אקלימי.
“חיזוק המשק המקומי בימים אלה חשוב יותר מתמיד, ממצב את הכלכלה, מחזק את החוסן הלאומי ואת הביטחון, ויש רק דרך אחת לעשות זאת – לחזק, לפתח ולקנות רק כחול-לבן.
“מעמד המשק החקלאי ביישוב החדש תפס מקום ייחודי בין כל ענפי המשק, ותפס מעמד של הערכה, יוקרה ותמיכה של כל מוסדות המדינה. התמיכה הזאת דעכה לאורך השנים, ואנחנו רוצים לתקן ולחדש את הימים.
“סוכם להסיר מכסים ובתמורה להעניק תמיכות ישירות לחקלאים. זה לא בוצע. זאת אומרת, העיקרון הוא עיקרון נכון: במקום תמיכות עקיפות – תמיכות ישירות לחקלאי. זה לא בוצע.