“הוא לא דיבר על שלום כסיסמה ריקה או כחלום נאיבי, אלא כצורך פוליטי, מוסרי וקיומי. הוא הבין ששלום שאינו כולל סיום כיבוש איננו שלום.
“יש מקום לחדש את התהליך המדיני עם הגורמים המתונים. ומי שמצביע בעד ההצעה הזו מתקף את האמירות החצופות והתלושות של נתניהו: חמאסטאן שווה פתחסטאן.
“- - ולהגיע להסדר שלום, להביא הסדר שלום שיכבד את שני העמים, שיעביר את התקציבים לציבור ולא לעוד מלחמות? האם אי-אפשר לחשוב בכיוון הזה?
“אני אומר: לא רק שהיא מונעת כל אופציה לתהליך שלום או משא ומתן מדיני – היא ממשלה מחרחרת מלחמה, היא ממשלת דמים שרוצה לחיות ממלחמה למלחמה.
“לכן כאן, חבר הכנסת מנסור עבאס, אני מבין את הרצון שלך, אבל אם אנחנו רוצים לחיות פה בארץ ישראל, אסור לנו להתפתות. אנחנו כבר היינו שם. עם ישראל כנראה יחיה רק על חרבו. אין לו ברירה, אחרת הוא לא יהיה כאן.
“צריך אומץ לעמוד מול כולם ולהגיד להם: החיים עדיפים על המוות, והעתיד עדיף על העבר, והשלום עדיף על המלחמות ועל הכיבוש. צריכים להיות אמיצים בקרב שני העמים להיאבק למען זה.
“צריך לחסל את העליונות. צריך לחסל את הגזענות. צריך לחסל כיבוש עם אחר. צריך לחתור לשלום אמת, שרק הוא – אבל רק הוא – יביא ביטחון אמת.
“אנחנו דורשים הפסקת מלחמה; אנחנו דורשים יציאה לדרך חדשה של חיפוש אחר שלום, של חיפוש אחר פיוס בין שני העמים ושל הגעה לפשרה היסטורית שתסיים את הסכסוך הזה ותחסוך חיי אדם משני הצדדים.
“גם הוא, בלב המאפליה של עולם המבוגרים, בחר להאמין באדם, בטוב ליבו ובאידיאל השלום.
“- - למתווה מדיני שישיג את המטרה העילאית – השבת החטופים, סיום המלחמה, השגת פיוס ושלום בר-קיימה בין הישראלים לפלסטינים.
“אם ד"ר אבו אל-עייש בוחר בשלום, אם בתם של סינדי ויגאל בוחרת בשלום, ואם משפחות חטופים ונרצחים רבות בוחרות בשלום, גם אנחנו צריכים.
“אני רוצה לקשור בין זה לבין התנהלות ארצות הברית עכשיו, ואני רוצה להגיד לשני העמים: הדרך, לא צרפת, לא אנגליה, לא ארצות הברית, אלא איך שני העמים יחתרו לעצמאות. לעצמאות. הם במו ידיהם יביאו את העצמאות הזו, מדינה לצד מדינה, בשלום.
“אני אומר כן, והוא להגיע לשלום אמת. כן, כן, יש דרך שתביא את כל הדברים הטובים הללו ביחד. גם ביטחון לכל אחד מכם, גם צדק חברתי, גם דמוקרטיה, גם שוויוניות; גם למנוע קיצוצים כאלה ולהביא לרווחה ולחיים טובים לכל האזרחים – וזה להגיע לשלום.
“רק להחליט לא לראות את העובדות, רק להתכחש לדברים האלמנטריים בשביל להוליך את העם שולל, לדרך ללא מוצא; חוץ מלאבד אנשים, חוץ מעוד משפחות שכולות, עוד אימהות בוכות – בואו תבחרו בדרך השלום, בדרך החיים, שאין דרך אחרת מלבדה.
“מה שנדרש הוא הסדר מדיני לפתרון הסכסוך. מה שנדרש יהיה ארוך, כואב, מייסר, אבל זה הפתרון היחיד.
“אני חטפתי מכות משוטרים בכיתה ח׳ כשהפגנתי נגד הסכמי אוסלו. המחנה שממנו אני בא הזהיר שוב ושוב מפני אשליות השלום ומזרח תיכון חדש.
“עד שנפנים שחיי אדם באשר הוא אדם – ישראלי כפלסטיני – הם ערך עליון; עד שנפנים ששבעה מיליון יהודים ושבעה מיליון פלסטינים לא יעברו לשום מקום, כי זה ביתם וזו מולדתם.
“אנחנו נכשלנו. במשך 30 שנה התנהל – או התחיל כאן – תהליך של פיוס; של שלום; של ניסיון להגיע לפשרה ולהסכמה, שנוכל לחיות ביחד ערבים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בשלום, בביטחון, בשותפות ובסובלנות. לא עשינו די; לא טיפלנו בעשבים השוטים; לא טיפלנו בקיצוניות; לא טיפלנו בדה-הומניזציה שעושה כל צד לצד האחר, ולכן לא נופתע אם המראות המזעזעים שקרו ביום שבת קורים שוב.
“נהפוך הוא, הכרה בפשעי הנכבה ופתרון צודק לקורבנותיה הם המפתח לעתיד משותף בארץ הזו, המבוסס על שלום צודק, שלום שמכיר בעוול ופועל לתקנו לטובת נפגעיו ולטובת שגשוג שני העמים.
“הגיע הזמן לעצור את ההרג משני הצדדים, הישראלי והפלסטיני. הגיע הזמן לסיים את הכיבוש. הגיע הזמן לחתור לתהליך שלום שיביא שקט לכל האזור.
“לשם כך צריך ללכת גם עם הפלסטינים – צריך לשאוף להסדר כזה שמאפשר להם חיים חופשיים ומאפשר לנו שמירה על ביטחוננו. זה קשה? כן; זה אפשרי? כן. צריך בשביל זה רצון ומנהיגות.