“או פתרון של שתי מדינות או פתרון של מדינה אחת. או אפרטהייד או דמוקרטית, מדינה אחת לכולם. אלו שלוש האופציות.
“יש דרך אחת בלבד להבטיח את זה: לעמוד באומץ מול מחרחרי המלחמה, כי אין פתרון דרך הפצצות. לא היה ולא יהיה.
“אני חושבת שב-7 באוקטובר רוב הציבור התפכח מהאשליה המשיחית של כיבוש ושלום; מהאשליה המשיחית, כאילו אפשר יהיה אי פעם לפתור את הסכסוך הזה באמצעים של הסדרה, באמצעים מדיניים, באמצעים של שכל ישר, באמצעים של רצון טוב.
“לאורך שנים רבות ארגון אונר"א מטפל בפליטים הפלסטינים ונותן להם את התנאים הבסיסיים לחיים כבני אנוש. הטיעון שאונר"א מנציחה את בעיית הפליטים הוא טיעון מגוחך; מי שמנציח את בעיית הפליטים הוא לא אונר"א, אלא המדיניות של ממשלת ישראל, אפשר להגיד התמשכות הסכסוך ואי-הגעה להסדר מדיני לפתרון לסכסוך הערבי–ישראלי, הישראלי–פלסטיני, אי-יישום החלטות האו"ם לגבי השטחים הכבושים ב-1967 – זה מה שמנציח את הסכסוך ומנציח כל בעיה מהבעיות או מהמרכיבים העיקריים של הסכסוך, פליטים ועוד סוגיות אחרות.
“מול גרירת הרגליים של ראש הממשלה וההשתוללות של הימין הקיצוני וכן גם מול השתיקה של חלק גדול מהשותפים שלנו במרכז יש לשמאל הציוני תפקיד חשוב בהצבת סימנים ברורים ליום שאחרי. הראשון שבהם הוא הניפוץ של אשליית הסטטוס-קוו והתפיסה הכוזבת שניתן להחליף את החתירה לפתרון הסכסוך בדוקטרינה של הניהול האין-סופי שלו.
“זה 15 שנה שנתניהו מחזק את חמאס כדי להימנע ממהלך מדיני לפתרון הסכסוך הישראלי– פלסטיני, שכולל את עזה ואת הגדה המערבית, יהודה ושומרון. הוא ממשיך לעשות את זה גם עכשיו, למרות שהוא יודע שזה הסיכוי היחיד להחזיר את החטופות והחטופים שלנו.