“לפי דברי ההסבר להצעת החוק, עלות רכישת ספרי הלימוד וחומרי הלימוד במדינה מגיעה עבור כל תלמיד למאות ואף לאלפי שקלים בשנה, ומשפחות רבות מתקשות לעמוד בעלות הזו. עוד מצוין כי 20% מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני. זו בדיוק הבעיה – העוני בבית הופך לפער בכיתה; הקושי הכלכלי של ההורים הופך לחסם לימודי של הילד. במקום שמערכת החינוך תהיה הכלי המרכזי לשבירת מעגל העוני, היא עלולה להפוך, בגלל עלויות נלוות, למערכת שמעמיקה את הפערים. ילד לא צריך להרגיש בושה כי אין לו ספר. ילדה לא צריכה להתחיל את שנת הלימודים בפער כי ההורים שלה נאלצו לבחור בין קניית ספרים לבין תשלום חשמל, מזון, שכירות או תרופות. משפחה לא צריכה לקחת הלוואה בשביל לפתוח שנת לימודים בבית ספר.
“אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שכל ילד בישראל יזכה לחינוך, להשכלה גבוהה, ולא – למצב שאלה שהם דור ראשון להשכלה הגבוהה, החברים, הצעירים שגרים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית – הולכים ללמוד באותן מכללות יקרות, ולא זוכים לסבסוד כמו זה שהוא דור שני ושלישי לאקדמיה, שממונו מאפשר לו גם לקבל את חוגי ההעשרה בילדותו וגם ללכת לתשע האוניברסיטאות המסורתיות בישראל.
“בכלל, צמצום הפערים בישראל חייב להתמקד בגילים הכי צעירים. אבל כשהיום התקצוב שלנו בכל מערכת החינוך מתמקד בצורה כזו שאנחנו לא סוגרים שם פערים, הדבר הזה דן ילדים רבים לחיי עוני.
“אלה שיש להם כסף זוכים באבחון יתר, בזכויות יתר והקלות במבחנים