“לצערי, בתוך הבית הזה, כשהעבירו מתווים לחל"ת ודיברו על עובדים שעתיים, אבל למעשה זה עובדות שעתיות, לא קם אף צדיק אחד בסדום מהממשלה שהשמיע את הקול של נשים ואמר: רגע, מי שיוצאים לחל"ת זה היוצאות לחל"ת; מי שהם העובדים השעתיים זה העובדות השעתיות; מי שנושאות בנטל של גידול הילדים והקריירה הן האימהות.
“עכשיו אנחנו מגיעים מוועדה, ולא יעלה על הדעת שאנשים עם צרכים מיוחדים צריכים לחכות 14 יום, ויש אנשים מבוגרים, ויש אנשים שיושבים בבית עם הילדים, ואנחנו לא יכולים להרשות – כל אזרח במדינת ישראל צריך לקבל מהיום הראשון, הוא לא אשם שיש מלחמה במדינת ישראל.
“המנגנון הזה לא הגיוני. דיברנו על זה פעם אחרי פעם: הוא מאלץ בצורה מלאכותית מעבידים, לא לקרוא לעובדים במשך 14 יום; העובדים, בעצמם, מסרבים להגיע לפני 14 יום. זה בעצם מעודד לא לחזור; זה מגביר את החיכוכים עם המעבידים, וזה בעיקר לא הוגן.
“ובינתיים מוצג לנו מתווה כללי, כללי מאוד, של שר האוצר לחל"ת לשכירים. בעיקר מילים ריקות. תגידו, יש הבוקר שכיר אחד במדינת ישראל שיודע אם לצאת לעבודה או לא?
“ומה עושה שר האוצר בזמן שאנחנו טובעים? העסקים טובעים, הוא מנהל קמפיין של יחסי ציבור. הוא בבוקר רץ לאולפנים, מוציא איזו הודעה, מתווה חל"ת להורים, ואחרי שעתיים מבינים שהוא בכלל לא הולך ליישם אותו.
“מדובר בתקופה ארוכה שבה נושא החל"ת הופך והולך להיות השוק השחור של שוק העבודה, וכדי לא לתת לנושא הזה להמשיך ולגדול וכדי לתת מענה הולם ורשת ביטחון טובה מהודקת עבור נשות המילואים וכל נפגעי החל"ת בכלל – יש צורך בתיקוני חקיקה מיידיים שלא ישאירו מקום של ספק ויצילו את נשות משרתי המילואים מהפגיעות הקשות הללו.