“את תבואי ותסבירי לאזרחי ישראל, למה עשרות-אלפי קשישים, שהם באחריות המשרד שלך, אין להם מיגון? למה הם בסכנת חיים יום-יומית? למה בנק בישראל שם אותם בבתי מלון?
“אבל השבר חמור וצריכים לנתח אותה, וקבעו לה ניתוח ליום שישי. על מה? על זה שהמדינה לא הצליחה לספק לה מקלט. וכמוה יש עוד אלפים של קשישים.
“נמצאת פה השרה לשוויון חברתי – אי-אפשר לדאוג לעורף? כמה כושלים אתם יכולים להיות? אלה המשפחות שלנו.
“אגיד לך אדוני, יש תקנות, תקנות שמחייבות את הרשויות לכספת נצורה, בדיוק לדאוג לסיטואציות, שבהן יש אנשים קשישים ואנשים עם מוגבלות בתנועה שצריך ליצור איתם קשר ולבדוק מה קורה איתם, ולבדוק אם חסר להם משהו, ולבדוק אם יש להם ממ"ד או מקלט נגיש. והדבר הזה לצערי לא קורה. ראינו את זה בוועדה. זה לא קורה.
“יש בעיה, יש בעיה כלל-ארצית, וצריך להודות בזה, עם מרחבים מוגנים, ולא רק לקשישים – לכלל האוכלוסייה האזרחית. על אחת כמה וכמה זה יותר רגיש כשיש לך קשישים סיעודיים, ניצולי שואה, אנשים שלא שומעים טוב, אנשים שיש להם מקלט ליד הבית אבל קשה להם להגיע בזמן ולהיכנס למרחב מוגן.
“אני אציין שעדיין, גם מדיוני הוועדה, עולה שמוסדות גריאטריים רבים שבהם שוהים קשישים ושורדי שואה במצב סיעודי פועלים ללא מיגון כלל. זאת אומרת שבזמן חירום לא ניתן להעביר אותם לאף מקום, והמקום לא מוגן,
“בוודאי, אדוני השר לשעבר, אתה יודע שאתה פתאום מקבל טלפון ומספרים לך על קשיש בן 88 שנמצא בקומה הרביעית על כיסא גלגלים, אין מקלט בבית, והוא בעצם נשאר נתון לחסדי שמיים.
“אנחנו מדברים על למעלה מ-700,000 אנשים שכרגע זו גזרת גורל בעבורם, הם לא יכולים להגיע לא למרחב משותף ולא למרחב מוגן. זה מצב שאנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו.
“את האנשים האלה אנחנו לא יכולים להזניח, לזנוח ולתת להם להיפגע.