“גם אם נחוקק את זה כאבן יסוד בזהות של עם ומדינת ישראל, בואו נעשה את זה בהסכמה, בהצבעה של כל חברי הכנסת, לפחות היהודים, שנמצאים כאן. לא בצורה כזאת. לא בדרך כזו.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בליץ חקיקה לא הגיוני. כשכל מדינת ישראל עוד מלקקת את פצעיה, הורים שבורים וכואבים את מות ילדיהם, אני בוחרת דווקא להקדיש את הזמן שעומד היום לרשותי לזכרו של סמל ריף הרוש ז"ל.
“מובן שההסדר הזה לא יכול להיות מקודם בחופזה, גם אם אנחנו 40 יום לפני בחירות מקומיות. יש כאן השלכות מהותיות לסוגיה טעונה ביותר של הזכות לבחור ולהיבחר.
“יש כאן שילוב של שינוי שתכניו דרמטיים, אליבא דמציעים עצמם ובוודאי המתנגדים, שנדון בקצב מסחרר תוך הקשרים פרסונליים ברורים, מיידיים, ולוח-זמנים רטרואקטיבי.
“דווקא בגלל המורכבות ובגלל החיוניות החיפזון הוא מהשטן; והוא משטן חוסר האמון בראש הממשלה. הוא מחלחל ומעמיק וגורם לכם לקבל החלטות לא נכונות, לא נבונות.
“ולכן, הדבר הראשון שאני באמת קוראת מהמקום הזה: לא לעשות את זה בחיפזון ולבדוק את הדברים לעומק, כי בסופו של יום, חוק אמור לחול על כולם, אלא אם אנחנו נישאר במשחק שכאילו לא משנה עכשיו, אנחנו נמצאים, נעשה מה שאנחנו רוצים, ומי שיבוא אחרינו יעשה מה שהוא רוצה.
“אני חושב שגם השבוע אנחנו רואים כשל גם בכל מה שקשור לצניעות וגם בקשר למה שקשור לרצינות. יש משהו גם לא צנוע בהכרזות הגדולות, בחוקים החפוזים אפילו עוד לפני שהממשלה הזאת קמה.
“הפעם הזו לא עלה בידי, וזאת משום שבימים האחרונים מתנהל כאן בליץ חקיקה לא ראוי.
“בשבוע החולף, ואני מעריך שזה ייקח עוד שבוע, יש פה ניסיון להעביר חוקים די בחטף עם השפעה על הביטחון הלאומי, על הנורמות הציבוריות, על משרדי ממשלה, על דפוס של ארגונים גדולים, ונשאלת האלה: האם אי-אמון בין מרכיבי הקואליציה העתידית הוא סיבה מספיק טובה לעשות את זה, בעיקר לאור העובדה שאנחנו נמצאים בתקופה מרובת איומים, אתגרים?
“תדונו בדברים האלה לפחות כמו חוק חינוך מיוחד. לפחות. תנו כמה שבועות להבין את המשמעויות. אתם תעבירו את זה בסוף, אבל אולי נוכל לתקן? לעשות את זה בצורה מאוזנת, בצורה טובה, רצינית. אבל לא, תטיסו את זה על טיל בלי לחשוב, בלי כלום.
“אבל להעביר חקיקות כל כך דרמטיות, עם משמעויות גורליות לעתיד מדינת ישראל, בצורה כל כך חפוזה, כל כך חפוזה – אני חייבת לומר, ההתנהלות הזו היא פשוט בלתי אפשרית.