“אבל מצד שני, זה חוק שסוף-סוף מגלה את הערכים של עם ישראל. מגלה את האחדות של עם ישראל, את האחדות של הבית הזה, את שיתוף הפעולה, את הכאב.
“היום הזה כולו עומד בסימן הערבות ההדדית והמחויבות שלנו כחברה וכמדינה לכל אדם שיצא בשליחותה של המדינה או שאיבד את חייו בשל היותו בן למדינה הזו, המחויבות שלנו לנופלים ולנרצחים והמחויבות שלנו לבני המשפחות שהם הותירו, והמסורת היהודית כרכה תמיד ביחד את כבודם של המתים עם כבודם של החיים.
“בטרם אפרוס בפניכם את הצעת החוק החשובה כל כך, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026, אעשה זאת ברשות כל הגופים והארגונים החשובים כל כך, וביניהם ארגון האלמנות ויתומי צה"ל והעומדת בראשו זהבה גרוס מידן, ארגון נפגעי פעולות איבה והעומד בראשו אייבי מוזס, חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם רפאלי והגברת שולמית קלמנזון וכל אחד ואחת שהתייצבו לכל דיוני הוועדה ועמלו על הצעת החוק הזו.
“חוק משפחות קובע מעטפת של זכויות הניתנות לבני משפחה של חייל שנספה במערכה, והוא מביא לידי ביטוי את חובה הערכי והמוסרי של המדינה כלפי מי שאיבדו את יקיריהם בשירות צבאי או ביטחוני, וכן את הכבוד וההוקרה שרוחשת מדינת ישראל לנופלים ולבני משפחותיהם.
“מערכת הביטחון תומכת בהרחבת זכויותיהן של המשפחות השכולות, ופועלת בנושא זה ללא לאות.
“הרגעים הבאים שבהם אנחנו נזכה להעביר חוק שעוזר לגרושות של נספים במלחמות שווים כל מה שאנחנו עוברים פה כל הזמן. בשביל הרגעים האלה שאנחנו מעבירים חוקים כאלה לטובת המשפחות השכולות, לטובת הפצועים, לטובת המפונים.
“תקשיבו, יש פה תיקון עוול היסטורי. 75 שנה כולם דיברו אבל אף אחד לא עשה. אף אחד לא עשה.
“חשוב שנזכור כולנו שמדינת ישראל מתקיימת בזכות גבורתם של הנופלים. מחובתנו שהמשפחות שלהם ידעו וירגשו שמדינת ישראל לצידן. מטרת החוק לתקן את העוול.
“חוק משפחות שכולות שנכתב על ידי דוד בן-גוריון בשנות החמישים, חוק מנותק שלא נותן מענה ראוי ליתומים. החוק, כאמור, נכתב בשנות החמישים, חוק שאף אחד לא חשב לפתוח, לבדוק, לשנות, לאורך כל השנים הללו, כשמצטרפים למעגל השכול יתומים רבים.
“חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) אינו מכסה כיום את סוגיית היתומים באופן הולם.