“כל הזמן חשבתי שאם הכאב הזה לא עובר, ואם הכאב הזה מלווה את הנפגע או את הנפגעת עד סוף ימיהם, אז למה ומה פתאום הזכות להגיש תלונה, הזכות לבקש צדק, הזכות לבקש ענישה של הפוגע, שהיא חלק מתהליך הריפוי של הנפגעת – יש עליו תאריך פג תוקף; יש עליו תאריך שאחריו אי-אפשר לממש את הזכות הזאת. זה היה בלתי מתקבל על דעת.
“הצעת החוק שלי מדברת על הארכת תקופת ההתיישנות בהגשת תביעות על אפליה במקום העבודה. היום זה שלוש שנים, ואנחנו בעצם מאריכים את זה לחמש שנים. זה בא לתת מענה לכמה קשיים שעולים מן השטח.
“כנסת נכבדה, מדובר בהצעת חוק חשובה, הגיונית וגם בסיסית מאוד, שתאפשר לאנשים שסבלו מאפליה במקום עבודתם לגשת ולתבוע במשך תקופה ארוכה יותר, לא רק שלוש שנים, אלא חמש שנים.
“פרק זמן של שלוש שנים לתביעות על אפליה בעבודה אינו מספיק על מנת לעבד את חוויית האפליה, להמשיג אותה או לברר את עילת התביעה ואת סוגיה. על כן אנחנו מבקשים היום להאריך את הזמן שבמהלכו ניתן להגיש תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לחמש שנים, באופן שיסייע לנפגעי האפליה לעמוד על זכויותיהם, למצות את הדין ולקבל סעד.
“ההצעה הזאת באמת באה לתת הזדמנות לתקן עוול ולהאריך משלוש שנים לחמש שנים. חברתי עאידה, אני חושבת שאנחנו צריכות, כשהחוק יגיע לוועדות לדיונים, לבקש שש שנים ולא חמש שנים, כמו כל סוגיה אחרת שהחוק קובע שאפשר לתבוע שש שנים אחורה.
“אין ספק שאנחנו צריכים, בוודאי בנקודות מסוימות בעניין הזה, ללכת להארכה של התקופות, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים.