“לפני יותר ממאה שנה, אדוני היושב-ראש, חלמו החלוצים על מדינה יהודית בארץ ישראל. הם לא הסתפקו בהכרזות. הם עלו על הקרקע, הקימו יישובים, עיבדו אדמה, סללו כבישים והפריחו את השממה. הם הבינו אמת פשוטה: מדינה אינה מתקיימת רק בזכות צבא חזק אלא גם בזכות אזרחים הבונים את ביתם בכל חלקיה של הארץ. הנגב והגליל מהווים למעלה משני שלישים משטחה של מדינת ישראל. הם עתודת הקרקע, הצמיחה וההתיישבות הגדולה ביותר שנותרה לנו, אך במשך שנים רבות מדי הם נדחקו לשולי סדר העדיפויות הלאומי. צעירים עזבו, יישובים נחלשו, והפער בין המרכז לפריפריה הלך והתרחב.
“העובדה שאין תשתיות חינוך טובות, שאין כבישים טובים, שאין אוניברסיטאות, שאין הרבה מאוד דברים, שירותי בריאות, רווחה ראויים לתושבי ירוחם ובית שאן זה תוצר של מדיניות של ממשלות ישראל בראשות בנימין נתניהו ב-20 ו-30 שנה האחרונות.
“אבל הממשלה הזאת היא כמו משטר. מדכאת את הפריפריה, מדכאת את האופוזיציה, מדכאת את המפגינים בקפלן.