לפני יותר ממאה שנה, אדוני היושב-ראש, חלמו החלוצים על מדינה יהודית בארץ ישראל. הם לא הסתפקו בהכרזות. הם עלו על הקרקע, הקימו יישובים, עיבדו אדמה, סללו כבישים והפריחו את השממה. הם הבינו אמת פשוטה: מדינה אינה מתקיימת רק בזכות צבא חזק אלא גם בזכות אזרחים הבונים את ביתם בכל חלקיה של הארץ. הנגב והגליל מהווים למעלה משני שלישים משטחה של מדינת ישראל. הם עתודת הקרקע, הצמיחה וההתיישבות הגדולה ביותר שנותרה לנו, אך במשך שנים רבות מדי הם נדחקו לשולי סדר העדיפויות הלאומי. צעירים עזבו, יישובים נחלשו, והפער בין המרכז לפריפריה הלך והתרחב.