“אני יודע שרוב התאונות בארץ הן בגלל הרקע האנושי, או נקרא לו "הגורם האנושי", אבל במגזר הערבי זה גם הגורם האנושי וגם התשתיות, אז אנחנו חייבים לתת שם כמובן תשומת לב.
“כי אין תחזוקה לכבישים שלנו כדי לצאת מחוץ ליישוב, כי אין לנו תחבורה ציבורית, כי אין לנו תשתיות.
“וגם כמובן התשתיות, גם בין היישובים וגם בתוך, בכניסות של היישובים הערבים. תמיד אנחנו רואים, אם אתה נכנס לתוך כביש אתה יכול לדעת אם הגעת ליישוב ערבי, כי לפי התשתית ולפי הכניסה של אותו יישוב, אתה יודע שהגעת ליישוב ערבי. התשתיות והכבישים בכלל הם לא ברמה גבוהה בכל הכניסות של היישובים הערביים.
“ביישובים הערביים כל מטר, זאת המדינה ששמה שם כסף. מזרח ירושלים – כל מטר, זאת המדינה ששמה שם כסף.
“עד מתי לא יהיו לנו מדרכות להליכה? עד מתי לא יהיו לנו כבישים מסודרים? עד מתי לא יהיו לנו תמרורים כמו שצריך? עד מתי לא יהיו לנו אזורי תעשייה ותעסוקה בקרבת היישובים, והילדים והגברים והנשים שלנו לא יצטרכו לנסוע שעות על גבי שעות כדי להגיע למקומות העבודה?
“פער בלתי נסבל, עמוק, בתכנון ובקיום של תשתיות בחברה הערבית, הדרוזית, הבדואית, פוגש איום קונקרטי משמעותי ביותר.
“לא יכול להיות שב-2023, על כל גשם זלעפות אנשים יתחילו לחשוב איך לחצות בספינה מכביש לכביש. זה בלתי אפשרי. ולכן, תקציבים צריכים להיות מושקעים בהכנת תשתיות.
“אני גם רוצה לדבר על חברות ממשלתיות או פרטיות שאם הפונה אליהן למשל הוא אחד מהיישובים הערביים, אומרים לו: אנחנו לא יכולים להגיע ליישוב שלך בגלל מצב חירום. לא יכולים להגיע לטייבה, לא יכולים להגיע לאום אל-פחם.
“להגיד לך את האמת? לצערי הרב, ביישובים הערביים חיים בתוך הזבל. ולכן על דברים שיכולים להיטיב עם אנשים – ולא משנה מה ואיזה סוג של אנשים, לאן הם שייכים – אנחנו נצביע כמו שצריך.