“לכן בהרבה פעמים, בטח כשהם קטינים, לוקח להם זמן בכלל לבוא קדימה ולומר את מה שעבר עליהם. לכן, לדוגמה, החוק שלי לשמירת ערכות האונס, מתחבר כאן מצוין. כי בסוף, כשאותה נאנסת עוברת תקיפה מינית, יש לה – מה שהחוק לשמירת ערכות אונס עשה, הוא אפשר לשמור במשך 50 שנה את ערכת האונס. וכך גם אם היא תיזכר, עוד שנתיים או שלוש או ארבע שנים או אפילו עשר שנים, יהיה מי שישמע אותה.
“אנחנו לא יכולים לחיות בשלום עם העובדה ש-1,000 ערכות נשמרות בתנאים לא תנאים. זה לא עניין של האשמות, אבל בית חולים לא אמור להיות מקום שבו נשמרות ערכות ברמה שמאפשרת מיצוי דין מבחינת איכות השמירה על ראיות פורנזיות.
“אני רק רוצה שנבין דבר אחד, הערכות לא נשמרות בבתי החולים. משרד הבריאות יכול לומר כמה פעמים שהוא רוצה, שנעשים פה מהלכים רציניים. בית חולים בהגדרה הוא לא המקום המתאים לשמור את הערכות האלה.