“אני כן רוצה להגיד שטבריה היא אחת הערים החשובות ביותר במדינת ישראל. קודם כול, היא עיר קדושה. יש ארבע ערים קדושות בארץ ישראל: ירושלים, טבריה, צפת וחברון. אין ספק שהמדינה חייבת להשקיע הרבה מאוד משאבים בטבריה, בפיתוח של העיר.
“לכן, אני קורא לממשלה לגבש תוכנית שיקום כלכלית לטבריה – לא דיבורים, לא הבטחות ריקות, אלא צעדים מעשיים שיחזירו את העיר למסלול של צמיחה. זה מינימום הכרת הטוב שאפשר לעשות כלפי עיר שקלטה מפונים כה רבים.
“על מנת שהפוטנציאל של טבריה יתקרב לכדי מימוש, המדינה חייבת לגבש תוכנית שיקום ייעודית לעיר על בסיס העקרונות הבאים: 1. השקעה בתוכניות עירוניות ושיקום הכבישים והמבנים שנפגעו במסגרת המלחמה כצעד ראשון; 2. תמיכה בעסקים מקומיים קיימים באמצעות תמריצים ייעודיים וסיוע ממשלתי רחב; 3. פיתוח התיירות, תוך דגש על תשתיות חוף, מרכזי תרבות והיסטוריה לדתות השונות; 4. הרחבת השירותים לתושבים, בדגש על חינוך ובריאות.
“אממה, היה חוק הרבה יותר דחוף של הרבנים ואז כמובן שוועדת הכספים של הכנסת ידועה בתור ועדה שמחוקקת ומאוד קשורה להרחבת סמכויות של הרבנים, היה דחוף מאוד לקואליציה לבטל את הדיון על טבריה, שהעסקים שם קורסים ברמה היומיומית. זה לא משנה לכם.
“עכשיו, אני שואל למה טבריה נעלמה מהרדאר של ממשלת ישראל ב-30 השנה האחרונות? למה אנחנו לא שומעים עליה בהקשרים הרבה הרבה יותר משמעותיים וחשובים לעיר טבריה, למשל, נגיד, לעודד את התיירות בטבריה; לעודד את מתחמי הפינוי-בינוי – דיברתי על זה כבר איזה עשר פעמים – בטבריה; להקים מתחמי תעסוקה; לשקם את תשתיות החינוך; לשקם את תשתיות התחבורה.
“התפקיד שלך זה לעבוד בטבריה ולהביא לשם את התשתיות, לא לעשות מופע, את התשתיות שייתנו – להנחיל תרבות, להנחיל ספורט, להנחיל חינוך. זה התפקיד שלכם.
“התיירות בטבריה לא קיימת; תעסוקה – זה לא מעניין אותם; חינוך – זה לא מעניין אותם; התחדשות עירונית לא מעניינת את ממשלת ישראל.