“חלק מהציבור היה ראש ממשלה שהתפטר בגלל חשבון דולרים, חלק מהציבור היה שר השיכון שהוא היה חשוד, לקח אחריות והתאבד, ואני כמובן מאוד מצר על זה, וחלק מרחשי ליבו של הציבור היה אז שלא אזרחים ישראלים יידו אבנים לעבר לוחמי צה"ל סמוך לקריית ארבע וכתוצאה מכך נפצע קל לוחם כי ביטלו אתה מעצרים המינהליים.
“רוב סיעות הבית, למעט אולי סיעות מאוד מסוימות, לא יוצאות קטיגורית כנגד שימוש במעצרים מינהליים במלחמה בטרור. אנחנו לא מבינים למה מפעילים את זה רק נגד טרור פלסטיני ולא נגד טרור יהודי אבל זה דיון אחר שלא ניכנס אליו עכשיו.
“לכן אני קורא ליועצת המשפטית לממשלה, ואני קורא גם לשר לביטחון לאומי היום חיים כץ – אני חושב שצריך להביא את כל הרוגלות ואת כל השמוגלות ואת כל הציוד ואת כל הנשקים הכבדים וכל הריסת הבתים והחרמת רכוש ומעצרים מינהליים נגד ראשי ארגון פשיעה, בין שיהודים ובין שערבים.
“מעצרים מינהליים הם כלי מאוד מאוד מטריד בדמוקרטיה, ובאמת, החוק שמסדיר את סמכות ההוראה על מעצרים מנהליים משנת 1979 הוא חוק חסר שצריך לתקן אותו. אבל מה שמציע לנו כאן יושב-ראש ועדת החוקה של כנסת ישראל הוא לא תיקון של חוק המעצרים המינהליים, אלא הוא להשאיר את המעצרים המינהליים בעבור פלסטינים ולהעניק חסינות מפני מעצרים מינהליים לטרוריסטים יהודים. זו משמעות החוק.
“ואני שואל את עצמי, איזו ארץ זאת? כזאת שאין בה חופש להפגנה, שיש בה דיכוי והשפלה יום-יומיים, שהשופטים בה הם חיילים לובשי מדים, שהאלימות הפוליטית בה גואה ומליציות טרור של גזענים תוקפות חפים מפשע ומשתלטות על קרקעות, כשבני אדם נשלחים למעצר בשרירותיות, שמידי לילה פולשים כוחות חמושים למעצרים ליליים של מתנגדי משטר, לרבות ילדים, שקהילות של אלפים חוות טיהור אתני וגירוש מבתיהם, שתחת אצטלה שקרית של מאבק בטרור נרצחים על אדמתם עשרות אנשים בשנה.