“סעיף 17 מדבר על הדרך בה יציג וייצג היועץ המשפטי לממשלה את עמדת המדינה. זה די דומה לחובות המוטלות על עורך דין כלפי לקוחו.
“אנו מסדירים כאן בצורה ברורה את מערכת היחסים. חוות הדעת המשפטיות ישקפו ככלל את הדין הקיים, אך אם הממשלה תראה טעם לכך, היא לא תהיה חייבת להתייחס לחוות דעת מסוימת כמשקפת את הדין ותהיה רשאית לפטור את גורמי הרשות המבצעת מחובה זו, וכן גם לגבי ייצוג המדינה בערכאות הסמוכות. קביעת עמדת המדינה בהליכי משפטים תהיה נתונה חזרה בידי הממשלה. במקרים שהיועץ יסבור שלא ניתן לייצג עמדה זו או שהשר הנוגע בדבר יסבור שעמדת המדינה לא תיוצג כראוי, הממשלה תהיה רשאית לקבוע שעמדתה תוצג באמצעות עורך דין אחר. לצד זה אנחנו שומרים על האינטרס הציבורי במובנו הרחב באמצעות מינוי משנה בכיר ליועץ המשפטי לממשלה שיופקד על תחום קריטי זה.
“המשנה גם כפוף ליועץ וקבענו שעמדת המדינה בערכאות נקבעת על-ידי היועץ, כל עוד לא קבעה הממשלה אחרת.
“כאשר הסמכות היא לפנות לבית המשפט ולבקש דבר מסוים, זה תחת סעיף 10(א). כאשר הסמכות המקורית היא מינוי בתחומי הרשות המבצעת ומוגשת עתירה על הסמכות הזאת ואז המייצג הוא מייצג של המדינה בערכאות, סעיף 10(ג) אומר שהוא יכול להתייצב.
“כן צריך, בתיקון עקיף, לדעתי, לכתוב במפורש שעובדי המחלקה לענייני עבודתם נחשבים מייצגי המדינה בערכאות לנבת"ם.
“כל מקום שבו נתונה לגורם ברשות המבצעת החל מקצבת ביטוח לאומי, קביעת נכות, מה שאתם לא רוצים, ניתנה לו סמכות על פי חוק, אם צריך לפנות להליכים משפטיים בעניין הסמכות המסורה לו על פי דין, יש גורם שמייצג אותו.