“חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, קובע כי מי שמעסיק יותר מ-25 עובדים לא יחייב עובד שהוא הורה שילדו נפטר והגיע לגיל פרישת החובה, דהיינו גיל 67, לפרוש מעבודתו בשל גילו במשך ארבע השנים שמיום הגיעו לגיל זה, כלומר עד גיל 71.
“בשנת 2017 נחקקה הוראת שעה על בסיס אותו חוק, שקבעה כי מעסיק של למעלה מ-25 עובדים לא יחייב הורה שילדו נפטר ומועסק במשך שבע שנים לפחות לפני הגיעו לגיל פרישת חובה ושהגיע לגיל זה לפרוש מעבודתו בשל גילו, וזאת למשך ארבע שנים נוספות, כלומר עד גיל 71.
“מדובר בחוק המיטיב עם היקף זכאים מצומצם וחשוב, ומהממצאים הקיימים כעת עולה שהיקף המממשים בפועל שלו הינו מצומצם יחסית. אך ברור כי בעבור הורה שחרב עליו עולמו בשל אובדן ילדו, היקר לו מכול, מימוש הזכות נושא השפעה משמעותית על כל איכות חייו.
“יש גיל פרישה, ויש מצבים שבהם אסור לכפות על הפנסיונר, על האיש שצריך לפרוש, אכן לפרוש.
“מדובר בחוק חברתי ממעלה ראשונה, אשר נועד לתת מענה להורים החיים את כאב השכול, ומוצאים מפלט בשגרת החיים באמצעות עבודה ועשייה.