“אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרה, יש דברים שהמדינה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה כי יש מי שחושב שאפשר למחוק זכות של אנשים עם מוגבלות פיזית ונפשית בשקט כאילו מדובר בהמלצה ולא בזכות בחוק. בשבועות האחרונים אנחנו מקבלים פניות רבות על בתי מרקחת שבהם אומרים לאנשים עם מוגבלויות משפט מביש: פה אין פטור מתור, חכה. מי שאומר את זה כנראה שכח מה המשמעות של מוגבלות, של כאב, של נשימה קשה, של חרדה שמחמירה אחרי עמידה של חמש דקות מיותרות.
“אם נעבור להצעת החוק, אני עומד כאן, אדוני היושב-ראש, לא רק כחבר כנסת, אלא כאדם, כאזרח שמכיר מקרוב את ההתמודדות היום-יומית של משפחות בישראל שיש להן בן משפחה שהוא עם מוגבלות, בת או בן עם מוגבלות; משפחות שמקדישות את חייהן לטיפול בילדים הללו ובבני המשפחה הללו. המשפחות האלה מהוות עוגן של אהבה, מסירות, כוחות נפש אדירים, אך לא פעם גם ניצבים בפני קשיים בירוקרטיים או כלכליים, ואחד מהדברים הבירוקרטיים הלא-נכונים שהיו עד עכשיו ישתנו, בעזרת השם, בעזרת החוק הזה.
“היעדר הנגישות בתחבורה הציבורית מגביל את יכולתם של אנשים עם מוגבלות להגיע למקומות עבודה, למוסדות חינוך ולשירותי בריאות ומוביל לבידוד חברתי ולהגברת התלות בסביבה. מצב זה מחייב גיבוש תוכנית פעולה מיידית לשיפור הנגישות (חוזר על המילה בערבית) בתחבורה הציבורית (אומר את המושג בערבית), ולכן העליתי וביקשתי להעלות את הנושא הזה.
“כך נראים לא פעם החיים של אנשים עם מוגבלות – אין סוף דלתות ננעלות בפניהם רק משום שהם מתמודדים עם מגבלה פיסית זו או אחרת.