“מדינת ישראל מחויבת להכיר ולקדם את שפת הסימנים, על פי הכרזת העצמאות, שבה נכתב כי מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון וכו'. מדינת ישראל גם התחייבה לשמר ולפתח את שפת הסימנים הישראלית, כאשר חתמה ואשררה את אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מתוקף החלטת ממשלה שקיבלה לפני כחמש שנים.
“עבורם תג הוא לא עוד מסמך, אלא זכות בסיסית שמשפיעה על חיי היום-יום שלהם. אנשים עם מוגבלויות קשות, חולי סרטן העוברים טיפולים כימותרפיים, אזרחים המתקשים בהליכה ועוד רבים כאלה, מבחינתם זה לא עוד מסמך. מי שאין בידו תג לא יכול ליהנות מהזכויות שמגיעות לו, הוא נאלץ להחנות רחוק, לשלם סכומים גבוהים על חניה, להיעזר בבני משפחה, והתוצאה – פגיעה בניידות, פגיעה בזכויות ופגיעה בכבוד.
“חברות וחברים, חבריי חברי הכנסת, אורחים, אורן המדהים – סימון לקח לי את כל המילים – בשם הקהילה של אנשים עם מוגבלויות, אלה שגם אינם, בואו נחוקק אחרת; בואו ניצור מדיניות שלוקחת בחשבון לא את המערכת אלא את האדם. נגישות אינה פרויקט, היא דרך חיים; זכויות אינן המלצה, הן חוק. האחריות שלנו היא לוודא שהחוק הזה מתקיים בכל מקום: בבית חולים, בבית הספר, בקופת החולים, במועדונים, כפי שנאמר, ובעיקר בלב.