“אנחנו לא בקושי נקודתי, חברים. אנחנו במשבר לאומי שמתחיל במעונות היום וממשיך הלאה עד האקדמיה. יש מחסור אדיר בסייעות, במטפלות; גננות לא רוצות לעבוד ובגלל זה גם אין מחליפות לגננות כשהן חולות.
“לגבי ההצעה האחרונה לסדר-היום, אני רוצה לבוא ולומר שפנו אליי גם בסוגיה הזו לא מעט אנשים, שהמצוקה בכוח אדם גורמת הרבה פעמים לגננות ומחנכים שלא מתאימים. לצורך העניין, סיפרו לי שבחלק מהגנים יש אנשים שלא מותאמים לדרך החינוכית.
“פשוט לא מצליחים למצוא סייעות בגני ילדים – לא משנה איזה תוכניות עשינו, כולל תוכניות הכשרה, כולל סבסוד נוסף של העירייה – לא הצלחנו להגיע למצב שבו מצליחים להגיע לכוח האדם המלא בגני הילדים ובמעונות.
“מורגשת שם בעיית המחסור בגיוס מטפלים בפריפריה. אני חושב שהחסמים שהיו עד היום, ואי-הרצון להסדיר את הנושא, פגעו מאוד.
“יש בישראל 10,000 מטפלות באומנויות, אבל הן למעשה רק טיפה בים לעומת מה שנדרש בפועל. רק במערכת החינוך יש עשרות אלפי ילדים שמחכים בתור כדי לזכות לטיפול, ילדים שמתמודדים עם שורה של קשיים שהטיפול באמצעות תרפיה באומנות עשוי לתת להם מענה ולהציל אותם.
“אומנם ההרשמה נפתחה, והצוותים עובדים טוב וירשמו את כל הילדים, אבל יש בעיה: אחרי שירשמו את כל הילדים האלה, והם יגיעו לגני הילדים, הם יגלו דבר אחד: אין צוותים; אי-אפשר לגייס סייעות. גם גננות נהיה אירוע קשה מאוד. בסופו של דבר זה נופל על העיריות, ולעיריות אין דרך להתמודד עם זה.
“אבל בינתיים אין מטפלות, והמחסור הזה הולך ומחריף משנה לשנה.