אנחנו הגשנו את הצעת האי-אמון הזו בעניין מדיניות ההריסה וההדרה והמחנק התכנוני נגד האזרחים הערבים. בימים כהרגלם ולאורך שנים רבות דיברנו על מדיניות שיש בה חוסר תכנון ומחסור בתוכניות מתאר, היעדר הרחבת שטחי שיפוט וחסמים תכנוניים מתמשכים. כל הזמן דיברנו על זה והייתה התייחסות לאפליה, להדרה, למדיניות שלא רואה את האזרחים הערבים בנגב. אבל את האמת, לאחר שאנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקה של ההריסות בתקופה האחרונה, אי-אפשר לא לשאול את עצמנו: מה השתנה?