בזמן הזה, כשלאף אחד לא היה קשב, וכשלאף אחד לא הייתה שום פיסה של תשומת לב לשום דבר שקורה מעבר לרצח פוליטי איום ונורא בתוך מדינת ישראל, אהרון ברק – במחשכים, במחטף, בלי שאף אחד שם לב, בלי שאף אחד יכול היה לשים לב לשום דבר שקורה – על דעת עצמו, ללא סמכות, ללא דיונים, ללא הפגנות, ללא הסכמות, ללא שיח, ללא שקיפות, ללא קשב של אף אחד; פשוט החליט לבלוע את שתי הרשויות: הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, ולהגדיל את כוחה של הרשות השופטת.