“אז אני אומר לך, הרב הלל, ככה נלחמים: בעוז רוח, בדוגמה אישית, באמירה חד-משמעית: לא חוק מעונות, לא חוק-יסוד, לא עלייה לרגל, לא עלבונה של תורה. אוי לתורה שהופכת אנשים למשתמטים.

“ואני אומר להם: לא, הם לא נתפסו על דברי תורה. הם נתפסו על השתמטות מההגנה על המדינה. כי כשסרן גמלא וסמל יערי נפלו בקרב, הם בחרו להשתמט מהזכות להגן על המדינה. אלה בחרו להגן ואלה בחרו להשתמט.

“ולא, לימוד תורה לא פוטר אתכם, לא משחרר אתכם. לא. לא רק הבטלנים – כולם. למה הילד שלי צריך לעזוב את הישיבה שלו וללכת להילחם, והילד שלכם לא? לימוד תורה לא פוטר ולא משחרר.

“אז יעקב אבינו, שבא אחרי בית עבודה זרה, עשה דורון, עשה תפילה, עשה מלחמה; גם אנחנו לא יכולים יותר לשמוע את השטויות האלה, לא יכולים יותר לראות חוק שאין בינו לבין שוויון בנטל דבר.

“אם יעקב אבינו יכול להתמודד בתנאים האלה, אני חושב שזו דוגמה לנו לדורות, ולכן הטיעון השחוק של "הצבא לא מתאים לנו" – כשהצבא באמת באמת עושה הכול כדי להתאים: חשמונאים, חטיבות למהדרין, כל המאמצים האפשריים – בעיניי זה טיעון עלוב.