“אין ספק שמאז אירועי 7 באוקטובר ועד רגע זה, אוכלוסייה זו – במיוחד בכפרים הלא-מוכרים – שילמה מחיר כבד ובמידה מסוימת הייתה מופקרת, כי בהגדרה של התכנון ושפת התכנון, השטחים האלה נקראו שטחים פתוחים, שכיפת ברזל לא יכולה להגן עליהם וליירט טילים.
“כבוד השר, אם הבחירות יתקיימו ב-30 בינואר, או יידחו, ל-35 יישובים לא מוכרים בנגב, כ-120,000 תושבים, זה לא אומר כלום וזה לא נוגע, כי המדינה לא מכירה ביישובים האלה. אני חושב שהגיע הזמן להסדיר את מעמד הכפרים הלא-מוכרים בנגב. כן להקים ועדה לבחון את ההכרה ביישובים הלא-מוכרים, ולהסדיר את המעמד שלהם ומיידית.
“אני רוצה להגיד לכם שהיום, כשנותנים פתרונות למפונים בעוטף עזה, חלק גדול מתושבי הכפרים הלא-מוכרים מפונים כבר 70 שנה ולא זוכה למענה. לכן הצעת החוק שמביאים היום, כולל הפיצול, לא נותנת מענה לאנשים האלה, וזו בושה. תודה.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים בהצעת החוק להעברת סמכויות ממשרד למשרד. זו לא פעם ראשונה שמביאים לנו גם פיצולי משרדים וגם העברת סמכויות ממשרד למשרד, אבל לפי דעתי מה שחסר זה מישהו שייקח אחריות על הגורל וגם על העתיד של האנשים. אני רוצה לדבר על 120,000–130,000 נפשות בנגב שחיים בכפרים הלא-מוכרים, שהממשלה הזו, כמו ממשלות אחרות לפניה, לא מכירה בהם ולא מספקת להם אף שירות.
“אני רוצה לשאול אם בזמן שחושבים על מצוקת הדיור ויש את הכפרים הלא-מוכרים בנגב, כאשר לאנשים אין שום אפשרות לפנות לכל גוף תכנוני ולקבל אישור, הפתרון הוא לא בהריסות, הפתרון לא בדחפורים – הפתרון הוא להכיר בכפרים ולאפשר לאנשים להוציא היתרים ולתכנן את הבתים שלהם, כי במציאות שקיימת היום אין להם את האפשרות הזאת.