“היעד העיקרי שנגדו מיושמות השיטות הללו הוא ציבור הבוחרים הערבי. מכון זולת פרסם השנה דוח בשם "אם תדבר יבוא שוטר – השתקת הציבור הערבי במלחמה". המסקנה המרכזית שלו היא כי, ואני מצטט: "התבססה תפיסה רווחת שלפיה מימוש חירויות הביטוי וההפגנה בציבור הערבי מהווה איום ביטחוני שיש לסכל מראש", סוף ציטוט. ותפיסה זו, מדגיש הדוח, לא הייתה נחלתם של גורמים שוליים בלבד, אלא אומצה על ידי רשויות המדינה. הדוח מתאר כיצד הבעת עמדה ביקורתית נתפסה כתמיכה בטרור וכבגידה, והמחיר שנקבע עליה היה כבד, והיה כרוך לא פעם בפגיעה בביטחון האישי, בנידוי חברתי, בהשעיה או פיטורים מהעבודה, בהליכים משמעתיים באוניברסיטאות או בפתיחת חקירות פליליות. התוצאה, ממשיך הדוח, אפקט מצנן ברור – "פחתו משמעותית ההפגנות והמחאות, כמו גם היקף ההתבטאויות של הציבור הערבי – ברשתות החברתיות ובכלל במרחב הציבורי". זו לא תחושה סובייקטיבית, זו מדיניות מתועדת.