ובמקום זה, במקום לראות מדינה – לפני 11 שנים, כשנבחרתי, הכנסת הזו קיימה את הדיון הראשון שלה בכנסת העשרים על הפשע הגדול של שרפת המשפחה בדומא. היא התכנסה תוך פגרה לפי בקשתנו וקיימה דיון, וכולם הביעו הזדעזעות. עברו 11 שנים. כמה אנשים במקום הזה מוכנים לדבר על הפשעים היום-יומיים שקורים? כמה אנשים מזדעזעים כאשר רואים את התמונות של שרפת בתים ושל משפחות, כאשר רואים משפחות נעקרות מהאדמות שלהן ומאבדות את מקור ההכנסה היחידי והופכות לפליטות בתוך מולדתן בפעם הרביעית?