איך ייתכן שכשאני מעלה את החוק הזה, חוק שהוא הצהרתי ונורמטיבי שיכול לתקן כאן מן היסוד, ולא לעשות פה פלסטרים – לבוא בהצהרה: הינה מדינת ישראל לוקחת אחריות – אבל כנראה אחריות היא מילה גסה בקואליציה הזאת – אני מביאה חוק של ביטוח סיעודי ממלכתי, שבו מדינה נכנסת לנעליה של חברת הביטוח או של קופת החולים ומנסה לתקן ולקחת אחריות, ולא מפקירה את החולים הסיעודיים – איך ייתכן שוועדת השרים לענייני חקיקה מתנגדת פה אחד? אפילו לא אומרת, בואי, גברתי, נדחה את זה לחודש, חודשיים, שלושה; בואי נשב ונתקן, בואו נחשוב יחד מה עושים – התנגדות גורפת, התנגדות לאחריות.