“תודה רבה על 2,000 נרצחים, תודה רבה על איך שהתייחסתם אל משפחות החטופים, ואיך דאגתם שהם יקבלו פה מכות, ואף אחד מקואליציית המושטים הקפואים לא דיבר. תודה רבה על איך שהתנהגתם לעינב צנגאוקר, שלא נתתם לה להיכנס לכאן, לכנסת.

“הבאתם אותם למצב שהם שוכבים פה ואף אחד לא מתייחס אליהם. אף אחד מכל 4,100 השרים שיצרתם בממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה לא חשב להגיע ולחבק אותם, להזדהות איתם, להגיד להם משהו.

“החטופים משתחררים, ואז גברת יוניקורן, השרה סטרוק, מתקשרת ואומרת להם: אתם צריכים להגיד לי תודה. חטופים חוזרים ואנחנו צריכים להגיד לה תודה.

“אבל אף אחד לא מדבר איתם. אף אחד לא מדבר איתם. ודיברו חטופים שחזרו לפני שנה בעסקה הראשונה, ואומרים שאף אחד לא מדבר איתם. יותר חשוב להיות בניו יורק או בוושינגטון, או במיאמי, או בכנף ציון, אבל להתקשר, לומר ולבקש את סליחתם, זה לא חשוב.

“5 מיליארד שקל לראשי רשויות בצפון, ועדיין לא נתתם להם את זה, ואתמול ריכזתם אותם שוב, ושוב הבטחתם להם מיליארדי שקלים; בטח ובטח אנחנו לא נמחא לכם כפיים על שני התקציבים שהעברתם; לא נמחא לכם כפיים על איך שאתם מתייחסים למשפחות החטופים והחטופות; לא נמחא לכם כפיים על הדרדלה שמרדלה וכל הדשדוש שלכם; לא נמחא לכם כפיים על שום דבר, האמת, כי פשוט לא מגיע לכם.