אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לבקש מכם לעצום עיניים לדקה אחת ולחשוב על אישה צעירה, חכמה, שאפתנית, שעמלה שנים כדי להגיע לרגע הזה. היא סיימה תואר ראשון בהפרדה בהצטיינות, היא נושאת בליבה חלום להתקדם לתואר שני, אולי לדוקטורט, לפרוץ קדימה ולהשפיע בתחום שלה. אבל כשהיא מבקשת להירשם ללימודים, אומרים לה: לא – לא בגלל הכישורים שלה, לא בגלל הציונים, אלא בגלל שהיא דבקה באמונתה, בגלל שהיא לא מוכנה ללמוד בסביבה מעורבת כי זה פשוט לא מתאים לאורח חייה.