ההכרה המדינית של ממשלת לבנון בישראל היא דבר חיובי שיש לברך עליו, אבל היא לא תביא ביטחון לתושבי הצפון, כי רק כוח בין-לאומי בעל סמכויות, תשתיות, בשיתוף פעולה עם צה"ל, יוכל להתניע תהליך לפירוק החיזבאללה מנשקו. נתניהו לא יעשה את זה, הוא לא מסוגל. הוא מסוגל רק למכור אשליות וסיסמאות על ניצחון מוחלט לדורות. נתניהו תמיד נגרר אל שולחן המשא-ומתן, הוא לעולם לא יוזם את ההגעה אליו; תמיד באיחור של חודש, חודשיים, חצי שנה או שנה. הוא תמיד מגיע אל חדר המשא-ומתן כשידה של ישראל על התחתונה, כי אצל נתניהו יש רק קמפיין, לעולם לא אסטרטגיה שקשורה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ומצעד השקרים של נתניהו לא הסתיים במוצאי השבת האחרונה ביחס למצב בלבנון – כמו אדם שנטל את החיים של שני הוריו, ואז מתחנן לחסד ולרחמים בהיותו יתום מאב ומאם. נתניהו, מכל האנשים, מעז לדבר על אחדות ועל פיוס לאומי.