“ראש מאפיה, כשהוא רואה שאין לו סיכוי במערכת המשפט, מה הוא עושה? פונה לנשיא של המדינה החזקה בעולם כדי לשכנע את הנשיא שלו שיקבע לו חנינה. זה לא מעיד על אומץ, זה לא מעיד על גבורה – זה מעיד על פחד, אני מריח פחד.

“הוא בא לבקש חנינה. איך המכתב שלו הולך? לא הכרה בחטא, הכרה בעצמו; לא חרטה, האדרה; לא וידוי, חברת הכנסת שיר, אלא הכחשה וניסיון לכתוב מחדש את המציאות.