“גם כאן חשוב שייאמרו הדברים: על המדינה להכיר בעוול שנגרם לאותן משפחות ולתת להן גושפנקא רשמית על כאבן וסבלן, שנשאו במשך שנים רבות לבדן. כאב שזכה ללעג הרשויות; כאב שלא קיבל את הביטוי הציבורי המגיע לו. כאב על העוול שנעשה להן – עוול כבד מנשוא שרובץ על כתפיהן של המשפחות עד היום.

“לאחר שכולם הבינו שלא ניתן עוד להסתיר את הפרוטוקולים והעדויות, ולאחר שהממשלה אישרה את פרסום הפרוטוקולים של דיוני ועדת החקירה הממלכתית, אמר יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי: מדובר בפרשה חמורה מאוד, וכעת כולנו מבינים שנעשו דברים נוראיים, וצריכים לחקור את כל הפרשה המזעזעת הזאת – מה קרה לילדים ולאן הם נעלמו.

“ואני שואל אתכם, הנוכחים כאן ואת הצופים, מישהו מעלה בדעתו הודעה כזו? מישהו מוכן לעבור לסדר-היום כשחומר רגיש פשוט נעלם?

“לקח זמן, אולי הרבה מדי זמן, והיום כולם מכירים בכך שצעקתך הייתה צעקת אמת, שהצדק היה איתך, שהכאב שהפגנת לא היה פרי הדמיון, שאכן נעשו דברים שלא נעשו, שאכן הייתה מדיניות של הסתרה, שהיה רצון לטייח ולהסתיר את הדברים שנעשו.