לא קידום הצדק מעניין את הממשלה, אלא קידום השררה. השררה של הנאשם נתניהו, עבריין בקנה מידה בין-לאומי, שמבקש לרסק את מערכת אכיפת החוק והמשפט מפני שהעזה לעמוד מול שחיתותו, גם אם מעט מדי ומאוחר מדי; השררה של שר מורשע בטרור, שהקצין את הפגמים במשטרה עד אין קץ, והפך אותה לזרוע למימוש תורת הגזע הכהניסטית; ובמקרה של הצעת החוק הזאת, גם רדיפת השררה והכבוד של דג רקק קטן, מעין ונדטה אישית עלובה של המצביע נגד מי שחסמו את קידומו, שחוסר מקצועיותו הפרסונלית נחשף לאחרונה בפרשת רונאל פישר, שם קבע נשיא בית המשפט המחוזי שבעת שכיהן בתפקיד בכיר מאוד במח"ש הסתיר הסכמי עד מדינה, העיד עדות שקר, מנע העברת חומרי חקירה חיוניים לנאשמים, גרם לפרקליטים שכפופים לו להוליך שולל את בית המשפט, רימה את הממונים עליו וגרם לפגיעה בלתי הפיכה בתיק שחיתות בעל חשיבות ציבורית עצומה – וזה האיש שאמור לתקן את מח"ש. כן, את מח"ש חייבים לתקן מן היסוד. לא זאת כוונת החוק, ולא זאת תהיה תוצאתו.