במהלך הדיונים הממושכים בוועדת העבודה והרווחה שמענו עדויות קשות שמרעידות את הלב. שמענו על נפגעי איבה שהוכרו באופן אוטומטי על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת מסלולים מהירים, ולמרות זאת נפלו כטרף קל בידי חברות למימוש זכויות או עורכי דין שהחתימו אותם על הסכמים המחייבים בשכר טרחה מופרז שאינו הולם כלל את העובדה שהזכויות ניתנו ממילא. שמענו על מקרים מזעזעים שבהם נפגע נדרש להמשיך בהליכים לקבלת דרגת נכות קבועה אף על פי שסבר והרגיש שהדבר פוגע פגיעה אנושה בשיקומו הנפשי, רק משום שהדבר יאפשר למייצג לקבל נתח גבוה יותר. שמענו על נכים שביקשו לבטל את עצם ההכרה בהם כנכים משום שחיוב שכר הטרחה היה כה גבוה עד שהכניס אותם לחובות עתק שלא יוכלו לצאת מהם.