אבל הפעם הרגשתי באמת משהו קצת אחר, חצי שעה של תוכנית ובאמת את כל זמן המסך שלה, קרן נויבך הקדישה לנושאים הלאומיים, לחטופים, לחטופות, לתצפיתניות, ללוחמי גולני, למוצב נחל עוז, לקיבוצים ולעיירות בנגב המערבי. במקום שהיא תדבר על עצמה ועל הביוגרפיה שלה, מה שמרבית האנשים אוהבים לעשות, היא רצתה שזמן המסך הזה יושקע ויוקדש לאנשים חסרי הכול. חלקם כבר לא יוכלו להשמיע את קולם לעולם, את חלקם אנחנו מוכרחים להחזיר הביתה כבר, יהא המחיר אשר יהא.
← כל מה שאמר שלי טל מירון