“כשיש שם כל כך הרבה אנשים שאין להן ולהם בית; כשהם עדיין קוברות וקוברים את החטופים שחוזרים מתים – את חנה שחזרה מהשבי חיה אבל הלב שלה, כמו שאמרה הבת שלה היום, לא עמד, לא באובדן של הבעל שלה ושל הבן שלה, ולא בזוועות שעברו עליה ולא בכאב של האובדן הקולקטיבי מאז, ולכן, האישה שגידלה דורות של ילדות וילדים בקיבוץ ניר עוז, מתה היום בגיל 77, במקום שהיא תחיה ותמות בשיבה טובה; כש-100 חטופות וחטופים שלנו עדיין נמצאים במנהרות בעזה בתנאים מחרידים, מזעזעים, במה שעלול להיות גסיסה איטית נוראית – בזמן שכל זה קורה, יש מתנחלים, בעידוד מנהיגות ומנהיגים שלהם כאן, שכבר מכינים את הקרוונים כדי לדרוך על כל האנשים האלה בדרכם להתיישב מחדש בעזה.

“על גופות החטופות והחטופים שלנו הם מתכננים את ההתנחלות בעזה. והם מדברים כאילו הם החלוצים.

“למתנחלים המשיחיים לא משנה שההתיישבות בגוש קטיף פגעה בביטחון מדינת ישראל, שמאות חיילים ואזרחים מתו בפיגועי טרור בגללן, שמספר החיילים שהיו צריכים להגן על ההתנחלויות עלה בהרבה על מספר התושבות והתושבים שגרו בהן; לא משנה שלשמר את ההתנחלויות בעזה עלה למדינת ישראל מאות מיליארדי דולרים, שילדות וילדים היו צריכים ליווי של שיירות צבאיות לנסוע לבית הספר; לא משנה להם שלהתנחל מחדש בעזה יהרוס את היחסים עם כל העולם, לא – הם רוצים לכבוש, לשטח, מלחמה. מבחינתם, שדם ילדינו יישפך בשם ארץ ישראל השלמה.