כשפנים של אישה נמחקים משלט חוצות; כשזמרת מתבקשת להתעטף לפני ריאיון; כשסטודנטית מתבקשת לעבור למושב האחורי של האוטובוס; כשילדה לומדת שיש מקומות שבהם עדיף לה פשוט לא להיראות, אז זה לא ונדליזם, זה לא מעשה קונדס, זה לא שום מילה מכובסת שתבחרו – זו אידיאולוגיה מסוכנת של מחיקה, של הדרה של נשים. זו אמירה שלפיה המרחב הציבורי לא שייך לנו, שייך אך ורק לגברים.