הצעה זו משתמשת בשני כלים: שקיפות ופיקוח. ראשית, היא מחייבת לפרסם לציבור את המחיר שקיבל החקלאי, את רווח השיווק, את המחיר הסופי לצרכן. אפשר לעשות את זה באמצעים שונים. שנית, היא מסמיכה את שר האוצר ואת שר החקלאות לקבוע רווח שיווק מרבי – לא בכל המקרים, לא בכל המוצרים, במקרים שבהם יימצא כי קיימת רווחיות חריגה, או אם תרצו, מחיר מופרז, שפוגעים בציבור.
← כל מה שאמר אלון שוסטר