“נתונים על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפרסמו רק בשבוע שעבר, מראים כי בשנים האחרונות על כל מעשה אובדנות שצלח – לצערי, לא חסרים כאלה – ישנם שבעה ניסיונות אובדנות שלא צלחו.

“אבל חובה עלינו לדבר על תופעה. שתיקה איננה מגינה – היא מסכנת. דיבור אחראי, פתוח וענייני מציל חיים.

“חבריי הנכבדים, המאבק באובדנות הוא מאבק שניתן לנצח בו. אולי לא נוכל למנוע כל מקרה ומקרה, אבל נוכל לצמצם למינימום. זה דורש מערכת בריאות נפש נגישה, תוכניות מניעה מותאמות לבני נוער, לקשישים, לעולים, הכשרה לצוותים רפואיים, השקעה במערך חירום טלפוני ודיגיטלי, צוותי משבר וגם שינוי תרבותי שבו כל אחד ואחד מאיתנו ירגיש מחויבות וחיבור לאחר, ישים לב, ישאל, יושיט יד, יהיה אוזן קשבת.

“יש לנו בכנסת, וכמובן בממשלה, תפקיד חשוב: לדאוג לחיזוק התוכנית הלאומית למניעת אובדנות; לדאוג להטמעת אסטרטגיות למניעת אובדנות בבתי הספר, ברשויות המקומיות, במשטרה, בתנועות הנוער, אצל העולים, אצל הקשישים ובכל מקום אפשרי.