“לאחר האינתיפאדה הראשונה, שדוכאה כמעט כליל, הגיעו הסכמי אוסלו והאיש שרצח את המספר הגדול ביותר של אזרחים יהודים מאז היטלר, יאסר ערפאת, יימח שמו וזכרו, קיבל את עזה ויריחו תחילה, ובהמשך אזורים נוספים ביהודה ושומרון.

“היום כבר ברור שהסכמי אוסלו היו בכייה לדורות, אבל אז, בזמן אמת, המונוליטיות של התקשורת השתיקה כל ביקור.

“ברור שכל אלה שלעגו לימין וכינו אותם "אנשי האתמול" ו"אויבי השלום", לא היו תומכים בהסכמים המטורפים.

“בשנות ה-90, שנות אוסלו, היה זמר שכתב על החזה שלו: "טוב למות בעד עצמנו". זה היה ביטוי להלכי רוח באליטה התרבותית. הרוח הזו חדרה עמוק לתפיסת העולם של אליטות אקדמיות, משפטיות, פוליטיות ואף ביטחוניות.

“המציאות השתנתה. המציאות השתנתה בעקבות הסכמי אוסלו והפכה למציאות קטסטרופלית. חייבים לחזור לאוסלו כדי לא לטעות בעתיד.