“זה פשוט מדהים שבספר החוקים של מדינת ישראל ישנם חוקים שפשוט מפלים מתמודדי נפש על בסיס היותם מתמודדים, אבל בלי כל קשר ליכולתם, למסוגלות שלהם לתפקד באותו מקצוע, לתת את השירות הטוב ביותר.

“במשך שנים בחקיקה הישראלית הייתה קיימת תפיסה ארכאית שגורפת כי אדם המתמודד עם מחלה נפשית אינו יכול, כמעט אפריורי, לעסוק בתחומים מסוימים.

“בישראל, מחסור במענים מותאמים הביא לכך שאנשים עם מוגבלות נפשית מוצאים את עצמם מעורבים במערכת אכיפת החוק, לא בהכרה בשל עבירות חמורות, אלא בשל התנהגות המאפיינת את מצב נפשם. תופעה זו מגבירה את הסיכון לאשפוזים כפויים, להגשת כתבי אישום מיותרים ולעיוותי דין משמעותיים.

“לא ייתכן שבספר החוקים במדינת ישראל יהיו סעיפים וחוקים מפלים בצורה כל כך גסה ובוטה, שהם מפירים גם חוקים אחרים, ואת ההיגיון ואת המוסר בכלל; 2.

“מחלת נפש לא מאפשרת למתמודדי הנפש, גם אם הם מסוגלים ויש להם את היכולת, והם ראויים להיות שינניות, רופאי שיניים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ועוד כהנה וכהנה – החוק, אתה, כבוד היושב-ראש, לא מאפשר להם להיות כאלה. פשוט בושה.