“האנשים האלה, 50, שנמצאים כבר 668 ימים בגיהינום, נמצאים בסכנת מוות מיידית. הממשלה יודעת את זה לפרטי פרטים. היא מקבלת דוחות. מערכת המודיעין נותנת להם את כל הדוחות והמידע כבר חודשים ארוכים, אבל לא רק שמחה רוטמן לא רוצה להסתכל על הסרטים, גם ראש הממשלה, גם שריו, לא רוצים לראות ולא רוצים לשמוע.

“להעדיף את המלחמה, להעדיף את המוות, להעדיף איזו אידיאולוגיה משיחית? להעדיף איזה אידיאל, איזה פחד, איזה חזון מטורף, על פני היכולת האמיתית שלהם היום לבוא ולהציל את האחים שלנו – אזרחים וחיילים שנשארו כבר מעל 640 ימים בשבי.

“והחטופים, המספר שצריך להיות לכם כל הזמן על המצח ומול העיניים – 50. 50 שאפשר להציל מתוכם 20 בחיים. לא תוכלו להתחמק מכל המספרים האלה, הם ירדפו אתכם. הם ירדפו אתכם עד שתחזירו אותם.

“ואיך לא נזעק, איך לא נזעק את זעקתם? איך נעמוד מנגד? איך לא נדרוש את שובם? אין דבר יותר חשוב מהם – לא הגשמה, לא עתידות, לא חזיונות, לא כבוד, לא התיישבות, לא כיבוש, לא השתמטות.

“נהוג לפתוח ב"אדוני יושב-ראש הכנסת", "כנסת נכבדה", "ראש הממשלה", אבל אני מעדיפה לפתוח ב"משפחות חטופים יקרות". אתן הראש, אתן בראש סדר העדיפויות שלנו, ואנחנו איתכן.