כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שכחבר כנסת שמייצג ציבור, בעיקר בחברה הערבית, אין לנו את הלוקסוס של שאר חברי הכנסת, לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה, שיכולים לעלות לדוכן, לכת לוועדות, או לנהל את היומן שלהם ולטפל בדברים שכואבים או על סדר-היום. אתם, יש לכם את האפשרות להתנגח ולדבר על כל דבר, אבל אנחנו, אני חושב, במציאות שקיימת, שהטבח בחברה הערבית נמשך, אין לנו את היכולת לחשוב ולדבר על שום דבר אחר.