“אבל כשהקימו רשות לשפה ולתרבות לתרבות היידיש – וואלה, כולם ראו בזה המשכיות, אף אחד לא לעג, אף אחד לא ציקצק בלשונו, אף אחד לא שאל מה פתאום? למה עכשיו?

“הייתי מדבר עוד הרבה על כך שכשהוא מונה להיות שר החוץ, כל מצקצקי הלשון יצאו החוצה ואמרו: למה שהוא יהיה שר החוץ? הוא בא מהמעברות, שיהיה שר השיכון. מה הוא מבקש להיות שר החוץ? כאילו אנחנו לא נועדנו לתפקידים האלה.

“כשמישהו בתפקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה מרשה לעצמו להגיד עליי ועל כל מי שבא ממרוקו, ויש פה הרבה, ברוך השם, להגיד עלינו בבונים וקופים – עכשיו, לא אומרים דבר כזה במקום שהתרבות בו היא לא להגיד.