יש משרדי ממשלה ששיעור הציבור הערבי בהם הוא גבוה, למשל משרד הבריאות, משרד החינוך. למה? במשרד הבריאות – רופאים, אחים, אחיות, טכנאים, עובדי משק; במשרד החינוך – מורים ומורות. אבל בשאר המשרדים המצב על הפנים. אני רוצה לנצל את העובדה שיושב-ראש הכנסת כאן – אנחנו 20% באוכלוסייה, השיעור כאן בכנסת הוא כ-3% או פחות, שיעור העובדים הערבים בכנסת. אחד המקומות עם השיעור הנמוך ביותר; במשרד הרווחה השיעור הוא כ-10%; גם במשפטים – אתה שר במשרד המשפטים, השר אמסלם; בחברת החשמל מדשדשים למטה; כך גם בחברות פרטיות אחרות, אגב. ונשאלת השאלה אם יש שרים ששואלים את עצמם מה שיעור האוכלוסייה הערבית במשרדם, או שזה פשוט לא מעניין אותם, או יותר מזה – הם מכתיבים מדיניות של מכשולים בקליטת צעירים וצעירות ערבים.