“מהקואליציה אין; מהאופוזיציה גם אני יכולה להגיד אין, למרות המעט שהיה. אז זה רק אומר כמה באמת אכפת לאנשים היושבים בבית הזה מ-20% מתוך החברה.

“מה שקורה – אנחנו ידענו מההתחלה, מהקמת הממשלה הזאת, בצורה ברורה שלא ניתנת לפרשנות אחרת, שאתם לא רוצים ערבים כאן, לא רוצים ערבים במדינה. משאירים אותנו לעוני, לפשיעה, לכל הדברים, להריסות הבתים, לכל הדברים הקשים. ומה אתם עושים? אתם יושבים וצועקים עלינו.

“מי אמר שמדינה שמתגאה בטכנולוגיה שלה, מדינה שמתגאה ביכולות שלה, שחיי האדם כל כך שווים בה, ואנחנו יודעים את זאת בוודאות, אבל כנראה לא כל חיי אדם: אתה צריך להיות עם סוג דם מסוים, מגזע מסוים, כדי שתהיה לכך חשיבות במדינה הזאת. החיים של חסן אנעם ושל ארג'ואן מנאע ושל סאמר ושל עוד אנשים ששילמו תרתי משמע בחיים שלהם לא שווים וראויים.

“לצערי הרב, במדינת ישראל זה לא המצב. במדינת ישראל חיים מלפני קום המדינה אזרחים, ילידים, בני המקום, שהם היום מהווים קרוב ל-21%. אממה, המדינה לא לוקחת אותם בחשבון.