ובכן, אין לנו פריבילגיה של "שב ואל תעשה". ובמקרה של דיכאון, עצם הדיבור על הנושא, עצם הערנות לסימנים, עצם הבחירה לא להשאיר לבד מישהו בעצבונו, עצם הבחירה להקדיש לו יום כאן בכנסת ישראל, הם כבר מעשים משמעותיים ואולי יצילו חיים. תודה רבה.